ללא מימון, מוכה, נותר למות
פרויקט RBT אינו פרויקט ממומן הנתמך בתקציב של 25 מיליון דולר, בעוד יושבים בכיסאות זמש נוחים בסמינר ולוגמים תה קמומיל מול נוף של מרחבים ירוקים. הוא נעשה ללא כסף, עזרה, בית, רכב או שטח משרד, כולו על חרט ברזל (מחשב נייד) חבוט ומודבק היטב, בתחתית ממש של המדרגים החברתיים, תוך שימוש בכל תוכנה ושירות חינמיים שאני יכול למצוא, בגלות.
פרויקט RBT התגבש בבתי קפה, ברים, אכסניות עלובות, ולא במעט מקומות נטושים. הבשורות והברית החדשה הורכבו (מחדש) מתוך תרמיל גב, תוך ניסיון לשרוד כמה מתנאי חוסר השינה הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, בשש מדינות שונות, לאחר שכמעט כולם התנערו מתמיכה או הותירו אותי למות. בלי שינה, בלי אוכל, בלי בית, בלי כסף. למעשה, חייתי חיי נווד ללא בית ב-29 השנים האחרונות, בעבודות שוברות גב עד שהגב נשבר. אלא אם כן אתה “בן בר-מזל”, נראה שלשם עבודה קשה, ישרה ואמיתית מביאה אותך ב”ארץ ההזדמנויות” במאה ה-21. מי ידע?
אוי לעשירים
אמריקה, ארץ הולדתי, נעשתה מאורת גנבים, עולם תחתון שנחפר, שממה זרועת מלכודות שבה טורפים ממתינים בכל פעולה רגילה. קנייה, מכירה, נהיגה, לחיצה, הלוואה, הרשמה, חניה — כן, אפילו הצטרפות לדת — עשויות להסתיר התחייבות נוספת המוכנה להיסגר עליך. זוהי תרבות מארב, כלכלה האורבת במארב הבנויה על גבה של אוכלוסייה המטופלת כבהמות.
שיווק אינו עוד שכנוע; הוא לוחמה פסיכולוגית. ארכיטקטורת בחירה, מסגור וארביטראז׳ תפיסתי נלמדים, משוכללים ונפרסים נגד האנשים. מחקר משנת 2026 מאשר את מה שהערמומיים כבר ידעו: צרכנים מבחינים בשינויי מחיר ביתר קלות משינויי כמות או איכות. הידע הזה הופך לנשק. הדור הזה מדבר רבות על “קפיטליזם של שלב מאוחר”. כשאני חושב על קפיטליזם של שלב מאוחר, אני חושב על דברים כגון מודלים עסקיים חדשים של הון סיכון או מזימות של פוליטיקאים שיכולים להרשות לעצמם להוציא מיליארדים רק כדי להשמיד תחרות. הכסף עצמו הופך לנשק. המציאות היא שפשוט תקבל רמה מסוימת של שפיכות דמים ושחיתות שלא תמצא במדינות שבהן אנשים אינם יכולים לשרוף מיליארדים כדי להשמיד יריבים. מיליארדים מושקעים כדי להפוך אותך לסחורה שתילכד, תיקנה ותימכר. כמה מהנתונים האישיים שלך כבר נסחרו בידי הרשתות החברתיות?
שיתוף אינטרנט, כפי שלמדתי בהיותי תלוי בכך לשימוש כנקודת גישה בזמן שהייתי חסר בית, בתוכניות של ספקי eSIM, הוא דוגמה לימודית למארב: התוכנית נמכרת כנתונים שמישים, הלקוח משלם, ואז ברגע שהחיבור משותף הספק מאט אותו בשקט עד שהוא חסר תועלת. האותיות הקטנות או מדיניות “שימוש הוגן” הן המלכודת שננעלת רק אחרי שהכסף כבר נלקח. אינך יכול אפילו לקנות כוס יוגורט בלי שיגרעו ממך — “עם מקום לתוספות” מודפס כעת כתכונה, כאילו לתת לך פחות הוא נדיבות. הגניבה הקטנה אינה מורגשת, ובכל זאת מגניבות קטנות כאלה נבנית אומה שלמה. אי שם המדד לניצחון נעשה פשוט זה: כמה אפשר לחלץ, ובאיזה מחיר למי שאינו יכול לסרב.
כובלים את החלשים במילים שהחלשים אינם יכולים בשום אופן לשלוט בהן
המעמד בעל הממון, המדבר על עצמו כעל “עולם הכסף”, עיצב מערכת משפטית בקנה מידה חסר תקדים כדי להגן על עצמו בעודו מחזיק את שאר האומה כבני ערובה מתמשכים. אשראי הוא השרשרת. חירות היא המילה שעדיין נאמרת, אך האדם הפשוט עובר מדי יום במאות מערכות יחסים משפטיות מחייבות, ונכנס לעשרות מלכודות חוזיות חדשות בלי להרים עט. מחקר של קרנגי מלון מ-2008 חישב כי קריאת כל מדיניות פרטיות שבה נתקל משתמש אינטרנט אמריקאי תצרוך 244 שעות בשנה — כמעט ארבעים דקות מכל יום עבודה. זה היה לפני כמעט עשרים שנה. עד 2024, מדיניות הפרטיות החציונית בפלטפורמות גדולות תפחה ל-4,150 מילים, בערך כפול מאורכה עשור קודם לכן. החפיר מתרחב. התהום מעמיקה.
גרוע מכך הוא החוזים הסביבתיים החדשים: הסכמה אינה ניתנת עוד בחתימה אלא בעצם הנוכחות. סקר Pew מ-2023 מצא כי 56 אחוזים מהאמריקאים כמעט תמיד לוחצים “מסכים” בלי לקרוא. קנייה, נהיגה, לחיצה, הלוואה, עבודה, בנקאות, חיפוש טיפול — אפילו התחברות או עצם הישארותך נוכח — מחלצות הסכמה באמצעות תשישות. מחקר אחד על שבעים שירותים דיגיטליים גדולים מצא שמסמכי AT&T לבדם הגיעו לכ-383,000 מילים. זו אינה מסחר. זו מערכת שתוכננה כך שהחזקים יוכלו לכבול את החלשים במילים שהחלשים אינם יכולים בשום אופן לשלוט בהן.
נניח ששני אנשים נתקלים באותו הסכם בן 40 עמודים. אדם בעל כסף יכול לקנות את הדברים המאפשרים לו לחצות את מחסום המורכבות המשפטית:
- עורכי דין לקריאת הסכמים בני 100 עמודים
- רואי חשבון למציאת השלכות מס נסתרות
- יועצים פיננסיים למידול התחייבויות ארוכות טווח
- צוותי ציות למעקב אחר כללים משתנים
- מנהלי משא ומתן לשינוי תנאים חד-צדדיים
- תוכנה למעקב אחר חוזים וחידושים
- זמן לקרוא באמת הכול
האדם העני עשוי להזדקק לשירות מיד ואינו יכול להרשות לעצמו דבר מכל זה. כל המעמדות יכולים מבחינה טכנית “לבחור”, אך עלות הבנת הבחירה אינה שוויונית באופן קיצוני.
הוסף לכך את המנגנון השקט של החוב, את הבדיון המשפטי המתייחס לתאגידים כאל אנשים, ואת ההמרה הבלתי פוסקת של כל צורך אנושי לזרם הכנסות. העניים נטחנים לעפר, מעמד הביניים מדמם, העשירים מבודדים, ושם החירות נקרא מעל הסידור כולו. הם מרבים בריתות שמעולם לא התכוונו שהאדם הפשוט יבין, וקוראים לשבי הנובע מכך חירות.
אינך צריך לחפש הרבה כדי למצוא את המלכודות; הן מונחות לרגלינו מאז הילדות. אפילו בגיל שש עשרה הצטרפתי לחדר כושר מקומי רק כדי להתאמן. כשכבר לא יכולתי להרשות זאת לעצמי, אמרו לי שאיני יכול לבטל — אני מחויב להמשיך לשלם או לספוג קנסות כבדים. רק כשגיליתי שקטינים אינם יכולים להיות מחויבים חוקית בחוזים ואמרתי להם זאת, הם קרעו מיד את הנייר מולי. ברגע שאתה מגיע לגיל שמונה עשרה, אימפריה שלמה של מלכודות כאלה ממתינה. מהרגע שבו עזבתי לראשונה את ביתי בתקווה ללמוד את עסקי אתרי הסקי בקולורדו, דרך צבירת חוב עבור תואר במכללה שמאלנית קיצונית, דרך דחייה מכל מוסד לעבודה אחרי סיום הלימודים מפני שהיו שמאלניים קיצוניים, דרך קורות חיים עמוסים בהתנדבות שמשום מה עבדו נגדי, ועד לעסקים שנהרסו בידי היער הלאומי, המכס ובקרת הגבולות של ארה״ב, בנייני העירייה והמחוז, ושאר תקנות הממשל המדינתי והמקומי — החומות היו אדירות. אפילו מחלקת האבטלה הייתה פארסה של מלכודות. אחרי שהתקשרו אליי להודיע לי שאני זכאי במהלך משבר הקורונה כמכונאי נייד עצמאי, ונתנו לי כעשרת אלפים דולר בקצבאות על שהייתי ללא עבודה יותר משנה, כמעט שנתיים אחר כך דרשו את הכול בחזרה משום ש”לא היה להם הכול מאורגן היטב ולא יכלו לבדוק מקרים פרטניים”. זה היה ניסיון זול לבטל את טעויותיהם, בתקווה שאנשים ייכנעו וישלמו להם בחזרה כסף. ערערתי וניצחתי, אך לא לפני שנרמסתי בצורה קשה, כואבת ולא הוגנת, ועדיין נגזר עליי לשלם להם בחזרה 1,800 דולר. נגזר כמו על פושע ללא משפט הוגן. די לומר, לא עשיתי זאת.
בשנים שבהן ניסיתי להקים חדר כושר לטיפוס ולכושר ועסקים אחרים, קפצתי ישר פנימה וניסיתי לשחות מעבר לחפיר ההוא בלי להבין למה אני נכנס (ראו את זיכרונותיי למטה). למרות שבניתי בסיס לקוחות ומועדון של למעלה מ-1,200 אנשים נלהבים במשך שבע שנים מפרכות, הושמדתי עד עפר בידי יזמי נדל״ן מסחרי, תקנות תכנון ובנייה, בירוקרטיה טורפנית, “אגרות” ממשלתיות (חשבו על אגרת השפעת תנועה של 700,000 דולר) ועלויות נדל״ן. המערכת לא נבנתה כדי לטפח יזמות; היא נבנתה כדי להגן על ההון שכבר היה שם.
אפילו ניווט בעיר נעשה תרגיל בחילוץ סביבתי. כפי שעשרות נהגים בלתי מודעים גילו, חברות כמו Metropolis “מתקשרות איתך בחוזה” בשנייה שאתה פשוט נוסע לאחד החניונים שלהן. ללא מחסומים, מכונות תשלום או אזהרה מספקת, מצלמות הבינה המלאכותית שלהן אורבות לנתונים האישיים שלך. הן גנבו ממני כמה פעמים רק משום שהשתמשתי במטען טסלה, כדי להטעין טסלה ששכרתי מתאגיד מחלץ אחר, Hertz, כדי שאוכל לעבוד תמורת פרוטות עבור תאגיד מחלץ נוסף, Uber. נלקחו ממני כמה מאות דולרים בלי אדם לדבר איתו. ענישה אוטומטית ללא אזהרה, הליך הוגן או בוררות. וכל זה כנראה חוקי, מוסתר מאחורי קוד QR המשמש כמקבילה המודרנית לאותיות קטנות בלתי קריאות.
“באלוהים אנו בוטחים” מודפס על השטרות עצמם הכובלים אותנו. כפי שמתברר, האל הזה בנה סביב עצמו חפיר ומגדל שן בגובה בלתי נגיש. בספר שמות, פרעה שיעבד את העברים באמצעות אסטרטגיה מחושבת שהונעה בידי פרנויה פוליטית, ניצול עבודה הדרגתי ואלימות בחסות המדינה. מצרים הייתה מדינה מתעללת עם קוסמים שרוכלים דת.
נשמע מוכר? אמריקה ממלאת את כל מה שהסיפור ההוא הזהיר מפניו. היא מלאה בנוגשים המכים מעמד עובדים העמל בבוץ לייצר לבנים לאימפריה, ומתכופף בפני אל משפיל וחצוף. שמה של מצרים בעברית, מִצְרַיִם, מתורגם ל”מצור כפול” או “מֵצַר כפול”. היא צָרָה עליך מלפנים ומאחור: העבר משמש נגדך, והעתיד נבנה מעליך, סוחט כל טיפת חיים מישותך, בעוד נשיאיה ופוליטיקאיה ממשיכים להישבע בה בידיהם השמאליות.
אומה נוצרית? מה שאמריקה עושה, הנצרות עושה כבר אלפיים שנה בערך. “מלכות האלוהים” העולמית, במקום לפרק את המערכת הזו, פועלת כמוטבת העיקרית שלה, ובכך הופכת אותם לשותפים ביותר במערכת האדס הזאת. נוצרים ברחבי העולם מרוויחים משהו כמו 70 טריליון דולר בשנה, תורמים יותר מטריליון דולר לכלכלת ארה״ב מדי שנה, מחזיקים טריליונים בנכסים וברכוש, וחוסכים לממשלות מיליארדים באמצעות “אפקט ההילה” של רשתות ביטחון חברתיות והתנדבות. זנות שאין לה השוואה.
נוצרים ברחבי העולם מחזיקים בחלק עצום מהעושר הפרטי, ושולטים בנכסים אישיים בהיקף של כ-180–250 טריליון דולר. אילו נוצרים בעולם היו נחשבים לכלכלה ריבונית יחידה, התמ״ג שלה היה גדול בכ-40% מארצות הברית וסין יחד. אם מדברים על חוזים סביבתיים, עלויות הבנה, מערכת שנועדה לכבול את החלשים במילים שהחלשים לעולם לא יכלו להבין, העמסת משאות כבדים מנשוא על אנשים בלי להרים אצבע, והשלכות חמורות שאתה מגלה רק אחרי שפיתו אותך פנימה…
מצור כפול. מציבים את אתמול נגדך, מוכרים לך את מחר. זוהי מערכת שתוכננה כך שהחזקים יוכלו לכבול את החלשים במילים שהחלשים אינם יכולים בשום אופן לשלוט בהן. מסוידת.</caption]
ניסיתי למצוא עבודה כפרילנסר כמתכנת “קוואנט” ב-Upwork רק כדי לאכול, רק כדי למצוא מרוץ לתחתית (למשל Downwork) שבו זמניים מוול סטריט מוציאים עבודה זולה למיקור חוץ, חותרים תחת פרופילים מתחילים ומונעים תשלום ללא השלכות. הפסדתי אלפים בעבודה. ניסיתי לנהוג עבור Uber 85 שעות בשבוע, לישון במכונית כדי לחסוך מזומן, רק כדי לגלות שהמערכת מכורה כמו מכונת מזל בקזינו. נהגים נאלצים למלחמה פסיכולוגית של התשה, דוחים נסיעות בשכר עוני בתקווה לזכות בפרס של נסיעה משתלמת, עד שהתשישות מתחילה והאלגוריתם מנצח.
תוכנית הנסיעות השיתופיות (החילוץ) של Hertz לא הייתה טובה יותר; הם החכירו לי טסלה עם 196,000 מייל ומערכת ראיית בטיחות שבורה. הם כבר חילצו את מלוא ערכה בעלויות השכירות, ובכל זאת סירבו למכור אותה, והעדיפו לחלוב נהגים נואשים על חשבון בטיחותם.
הישרדות זו אפשרית בקושי אם הנוסעים שלך מכניסי אורחים כמו בנאשוויל, אך נסה לנהוג בשדות המוקשים העוינים, עמוסי האגרות וניצודי מצלמות הבינה המלאכותית של החוף המזרחי, שם איש אינו נותן טיפ וממהר לדרג אותך נמוך — ניו ג׳רזי, פילדלפיה, בולטימור, די.סי., ניסיתי את כולן. מה שראיתי שם לא היה ההבטחה הפרוגרסיבית של “גיוון הוא כוחנו”, אלא ארביטראז׳ תפיסתי ציני: העשירים מייבאים מספרים עצומים של עובדים נואשים המוכנים למכור את מחריהם תמורת 6 דולר לשעה. לא מצאתי שום מיזוג של תרבות, רקעים, שפה או תפיסות עולם, ומצאתי עלייה עצומה בתחרות גזעית. הדבר משאיר את מעמד העובדים מפוצל ומתחרה על פירורים, בעוד החפיר סביב מגדלי העשירים מתרחב. האם זו האנושות בשעתה היפה ביותר?
מעטים מבינים את המשקל המוחץ של החברה הזאת אלא אם הם בתחתיתה. הכלכלה והחברה האמריקאית הן בור זפת, והכלל פשוט: אם אינך דורך על אצבעותיו של מישהו בסולם היוצא ממנו, המערכת כולה תשמח לדרוך על שלך.
עם כל זאת, אני עדיין מתרגם, בכל מקרה, אפילו אם לוקח לי זמן מייסר להתקדם מעט. יוחנן, תקוע לבדו על אי, גולה ומטופל כזבל, עדיין מוצא דרך לכתוב יצירת מופת.
שפת האדם
השפה האנושית, הנחשבת להמצאה האנושית הגדולה ביותר, נמצאת בלב התודעה והאינטליגנציה האנושיות, והיא משמשת נגד האנושות. הפרדוקס הזה נמצא בליבה של הציוויליזציה האנושית: הכלי שנוצר כדי לשחרר את התודעה האנושית ולבנות מציאות משותפת, עוצב מחדש באופן שיטתי לתשתית העיקרית של השבי האנושי. השפה התפתחה כגשר יחסי — דרך לשני מוחות להעביר אמת, לתאם הישרדות ולטפח אמפתיה. אך בכל פעם שהכוח מתרכז, השפה עוברת שינוי פאזה: היא חדלה להיות יחסית והופכת לאינסטרומנטלית. היא אינה משמשת עוד לגילוי המציאות, אלא לייצורה, להסתרתה ולשיטורה.
ובכל זאת, האירוניה העמוקה של השפה היא שהיא נותרת הכלי היחיד המסוגל לפרק את המלכודת של עצמה. כוח יכול לבנות אימפריה שלמה ממילים מטעות, אך ברגע שמישהו מכנה את האסטרטגיה בשם ברור — מפשיט את הז׳רגון כדי לחשוף את החילוץ שמתחתיו — הכישוף נשבר. השפה משמשת כיום כרצועה, אך היא חושלה כחרב.
שפת הנצחי
אם קיימת “שפה נצחית” של “נצחי”, האם היא אי פעם תתפתח או תשתנה? איך היא בכלל תעבוד? מה יהווה “זמן נצחי”? ה-RBT מבין את השפה העברית העתיקה כשפה החורגת מן התודעה והאינטליגנציה האנושיות הטיפוסיות, ושונה משפות רגילות הכבולות לאילוצי זמן ומקום. שפת הנרטיב של מצרים, גוליית, איזבל, השבי, הגלות, המגדל, ספינות הסוחר וכן הלאה, אינה כבולה לאילוצי הזמן והמקום. זהו נרטיב מתוך מסגרת נצחית. שלא כשפות עתיקות אחרות שנעלמו, “שפת השמים” העברית מחזיקה מעמד בעוצמה באופן כלשהו. היא עוצבה בכוונה באופן אב-טיפוסי עם היבט נצחי, כדי לשמש גשר תקשורת “בין השמים והארץ”, ובכך נבדלה מנורמות לשוניות של תקשורת אנושית לאנושית, מבוססת זמן ומבוססת מקום. כאשר שפה המוגבלת בזמן ובמקום מעורבת בנרטיבים, הקורא ומציאות הרגע הזה מתרחקים זה מזה. הסיבה שהנביאים העבריים השתמשו במערכת כתיבה היבטית לא הייתה שלא הבינו את ההבדל בין “עבר, הווה ועתיד”, אלא מפני שבתודעתם לא היו עבר, הווה או עתיד.
שפות עכשוויות אחרות השתמשו במשמעות זמנית, כגון אכדית, מצרית (תיכונה ומאוחרת), ויוונית. כולן היו מוכוונות זמני כרונוס, כאשר גם הארמית נטתה יותר ויותר לשימוש מבוסס זמן. אפילו בסנסקריט (וֵדית) הייתה מערכת מבוססת זמנים. סינית עתיקה היא כנראה האנלוגיה הקרובה ביותר לעברית העתיקה בכך שלא היו לה נטיות זמן. הן העברית והן הסינית דורשות מן המפרש “למקם” את הפעולה בתוך מסגרת קוסמולוגית או נרטיבית רחבה יותר, במקום למפות בפשטות צורות פועל לכרונולוגיה ליניארית. משמעות הדבר היא ששתי השפות כופות תפיסה לא-ליניארית של זמן על משתמשיהן. למרות זאת, העברית העתיקה עדיין נבדלת בשימושה.
בעברית מקראית רקורסיה שזורה עמוק בדקדוק. וַיִּקְטֹל מניע את הנרטיב בשרשרת פתוחה. דיבור נבואי משתמש במקביליות + היבט כדי לקפל אירועים זה אל תוך זה. התוצאה: הטקסט מייצר זמניות רקורסיבית (מחזור שבו העתיד קורס אל ההווה/העבר). בסינית עתיקה רקורסיה משמשת רק חלקית. התחביר פרקטי (פסוקיות מושחלות זו לצד זו). סמני היבט (zhe, le, guo) מסמנים תהליך/השלמה/חוויה. אך אלה אינם יוצרים את אותה רקורסיה נבואית. הם תיאוריים ולא התגלותיים.
-
תפיסת העולם העברית: שפה = אירוע. האמירה עצמה מממשת היסטוריה (למשל וַיִּקְטֹל = “ויהי”). הדבר מזמין אונטולוגיה רקורסיבית: כל אמירה מחדש של נבואה מפעילה מחדש את האירוע.
-
תפיסת העולם הסינית: שפה = עקרון סדר (טקס, הרמוניה, איזון קוסמי). המסגרות הדאואיסטיות והקונפוציאניות מדגישות איזון מחזורי, לא נבואה רקורסיבית.
מכאן שאין “נביאים סיניים” במובן העברי. במקום זאת יש חכמים (קונפוציוס, לאו דזה) המדברים באמרות ובתובנה קוסמולוגית מחזורית. דיבורם נועד לחזק סדר קוסמי במקום לקרוע את הזמן בפריצה אלוהית.
זה מכריע: הרקורסיה ההיבטית העברית נעשית אסכטולוגית (העתיד הפורץ פנימה). הרקורסיה ההיבטית הסינית נעשית קוסמולוגית (מחזקת מחזור). כל זאת לומר שהעברית העתיקה, על פי כל אמת מידה השוואתית, מובנית באופן ייחודי בין השפות הקלאסיות של העולם. היא מציגה מאפיינים הנראים כמהונדסים לרקורסיה ולזמן נבואי, ולא לסחף הרגיל של התפתחות השפה האנושית. רוב השפות מתפתחות דרך שחיקה פונטית, אנלוגיה, פרגמטיקה, שאילות, הכלאה וכן הלאה. אכדית, אוגריתית, יוונית, מצרית וסינית כולן מציגות מסלולים רגילים: מורכבות נוצרת, אך היא אד-הוק, מצטברת ומבולגנת. עברית, לעומת זאת, נראית יותר כמערכת בנויה של אופרטורים מורפו-סיבתיים. הבניינים פועלים כפונקציות על שורשים (קל → נפעל → פיעל → פועל → הפעיל → הופעל → התפעל). זה שיטתי ורקורסיבי, כמעט כאלגברה. שפות שמיות אחרות מחקות חלקים מזה (לאכדית יש גזרות D, Š, N), אך לא בסימטריה או שלמות כזו. המעניין ביותר הוא שקישורי ו׳ ההיפוך יוצרים רקורסיה נרטיבית אינסופית. שום שפה שמית אחרת אינה נשענת על כך במידה כה רבה. העמימות ההיבטית (קָטַל/יִקְטֹל) אינה התפתחות מרושלת — היא המנגנון המושלם לנבואה ולסיפור על-זמני. עצם העובדה שנבואה “עובדת” בעברית (בהצגת אירועים עתידיים כ”כבר ממומשים”) מרמזת שהדקדוק מותאם לתפקיד זה.
בשורת העכשיו: תרגום עם התודעה הנכונה
ייחודיות זו הציבה תמיד אתגרים יוצאי דופן בפני חוקרים שניסו להבינה באמצעות מסגרות לשוניות וזמניות אנושיות מקובלות. מושגים כגון היחסה של זמן ומקום, היעדר זמנים מובחנים של עבר, הווה ועתיד, וכן השימוש הלא שגרתי בכינויי גוף זכריים ונקביים, הופכים אותה לחמקמקה בפני הפילולוגיה המקובלת ונוטה למתודולוגיות פרשנות ותרגום גרועות.
אם היית מתכנן שפה כדי לקודד אונטולוגיה רקורסיבית (הוויה המתקפלת חזרה לתוך עצמה), זמניות נבואית (עתיד הנאמר כהווה/עבר), עומק מורפולוגי (שורש כליבה, בניינים כהתמרות), היית מגיע למשהו הדומה להפליא לעברית מקראית. משקל הראיות גורם לעברית להיראות מהונדסת, או לכל הפחות מותאמת באופן יוצא דופן, בהשוואה לבנות זמנה. היא אינה רק “שפה של זמנה”. היא נבדלת מבחינה מבנית, מונחית תכלית ובעלת יכולת ייחודית לקיים זמניות מוביוסית של נרטיב. ואין זו תודעה קטנה או חסרת חשיבות כשכותבים דבר כלשהו.
כדי לתרגם נכון עברית עתיקה, אם הדקדוק שלה אכן מקודד רקורסיה, נבואה וזמניות מוביוסית, על המתרגם לטפח תודעה מסוג מסוים. מתרגמים רגילים כופים רצף כרונולוגי: עבר → הווה → עתיד. אך מתרגם עברית חייב להחזיק אירועים כנוכחים בו-זמנית — גם ממומשים וגם מתהווים. הדבר ידרוש יכולת לחשוב באופן מחזורי, רקורסיבי ולא-סופי, תוך התנגדות לדחף “לפתור” את הטקסט לכדי ציר זמן. בתרגום הודו-אירופי המתרגם הוא צופה. בעברית על המתרגם להיות משתתף: הדקדוק מושך את הקורא אל תוך מבנה-האירוע. לכן על התודעה להיות מוכנה “להפוך לחלק מן הלולאה” — לא לחלץ משמעות על אודות דבר-מה, אלא לאפשר לטקסט “לפעול” על העצמי. הבניינים הם פונקציות המוחלות על שורשים; ו׳ ההיפוך היא אופרטור רקורסיבי. מתרגם זקוק לדמיון מתמטי, לא רק לדעת “המילה הזו פירושה X”, אלא לראות פונקציות של פונקציות. לדוגמה, נפעל אינו רק “סביל”; זוהי הלולאה המתקפלת חזרה, ולכן המתרגם חייב לתפוס את שכבת הרקורסיה הזאת.
אם הקורפוס העברי הוא קורפוס של נביאים, נבואה וחזון, שנכתב בידי נביאים המשתמשים במבנה לשוני מהונדס מסוים, האם הגיוני לתרגם אותו בלי אותה תודעה? אם הנביאים העבריים מחזיקים זמנים מרובים יחד כמציאות אחת, האם גם מתרגם אינו צריך לעשות כן? הדבר מחייב טיפוח ראייה כפולה: תפיסת העכשיו, ותפיסת מה-שעדיין-לא, בלי למוטט האחד אל האחר. תודעה כזו משהה סגירה כרונולוגית, ומחזיקה מרחב לקפל המוביוסי של השפה. מפני שהעברית אינה שקופה לקטגוריות הודו-אירופיות, על המתרגם להודות:
-
“הקטגוריות שלי אינן מספיקות.”
-
“הטקסט מלמד אותי כיצד לקרוא אותו.”
הדבר חושף אירוניה מעניינת (ולמרבה הצער). אם תרגומים משטחים את המבנים ההיבטיים, הרקורסיביים והמשתתפים של העברית (וכמעט כולם עושים זאת) לזמן ליניארי, זמנים סופיים או נרטיב מקובל, אתאיסט או מתנגד לעולם אינו מתמודד אלא עם ממצא מעוות, לא עם הטקסט עצמו. לאתאיסט — או לכל מי שקורא ללא אותה עדשה אונית — יש לכך כמה השלכות:
-
מצג שווא יסודי:
-
המנגנונים הלשוניים והדקדוקיים המקודדים הווה מונצח, סוכנות רפלקסיבית-עצמית וסיבתיות רקורסיבית, מתעלמים מהם או מתרגמים אותם באופן שגוי.
-
כל טיעון על “דיוק היסטורי”, “דמיון מיתי”, או “פסיכולוגיה של נביאים” נשען על גרסה טקסטואלית שאינה מכילה עוד את הלוגיקה התפעולית של המקור.
-
-
אשליית הבנה:
-
אפשר לחוש ביטחון בביקורת טקסט, בשחזור היסטורי או בפירוק רציונלי, אך כל המסקנות נגזרות מגרסה שכבר הסירה את המבנה הסיבתי והזמני המהותי של הטקסט.
-
במילים אחרות, הם מסיקים על צל של הטקסט, לא על הטקסט עצמו.
-
-
הנבואה והרקורסיה נעשות בלתי נראות:
-
תחזיות, מוטיבים חוזרים ולולאות משתתפות נראות כצירופי מקרים, סיפורים מומצאים או אמצעים ספרותיים, ולא כראיה למבנה סיבתי המפעיל את עצמו.
-
ה”הוכחה” לתפקוד אוני או דמוי-מוביוס — ההתאמה של נרטיב, נבואה ומעורבות הקורא — מוסתרת באופן שיטתי.
-
-
שגיאה מצטברת:
-
כל שכבה פרשנית — פירושים, תרגומים, היסטוריוגרפיה — נערמת על גבי יסוד מעוות מיסודו.
-
טיעונים יכולים להיות מלומדים, מתוחכמים פילוסופית ועקביים פנימית — אך הם אינם יכולים לגשת למציאות הסיבתית או הזמנית המקורית של הטקסט.
-
רוב המתנגדים מבינים כי “עברית היא שפה ידועה”. אולם משהכרת שהטקסט הופשט ממבנהו הזמני, הסיבתי והמשתתף המקורי, לאתאיסט — או לכל מי שקורא ללא אותה הבנה מבנית — אין טיעון, שכן הוא עדיין, נכון לעת עתה, מבקר בדיה.
טענות על מיתוס, הזיה, בדיה או המצאה ספרותית — תלויות בטקסט שכבר הוצג באופן שגוי, הומצא ובודה על יסודות כוזבים. במילים אחרות, כל הטיעונים המחושבים היטב בנויים על יסוד פגום, מפני שאינם עוסקים בדקדוק התפעולי הממשי של השפה המקורית הקיימת שם.
ללא ייצוג נאמן של המבנים ההיבטיים, הרקורסיביים והאוניים, האתאיסט אינו יכול לגשת לטקסט כפי שהוא פועל באמת. לכן העמדה היחידה הניתנת להגנה נגד טענות כתבי הקודש (לא בהכרח נגד תאיזם) תהיה משהו כגון:
“התרגומים שאני רואה אינם לוכדים את המבנה המקורי; לכן איני יכול להעריך באופן סופי את המציאות או המשמעות של הטקסט המקורי.”
זו מלכודת
אף זאת, לעומת זאת, נדיר שמנוסח במפורש, משום שרוב הביקורות מניחות שהגרסאות הליניאריות נאמנות במידה מספקת — טעות אפיסטמית עדינה אך קריטית. אבל איזה אתאיסט דואג להתקרב באופן אינטימי לשפה דתית? הם תלויים לחלוטין במתווכים: מתרגמים, פרשנים וחוקרים. רוב הלא-מומחים מניחים — נותנים אמון במרומז — שמי שהוכשר בעברית או יוונית מציג את הטקסט במדויק. הם אינם מבינים שאפילו מומחיות לשונית “ניטרלית” באה לעיתים קרובות עם הנחות — זמניות, היסטוריות או תיאולוגיות — המעצבות מחדש את מבנה הטקסט. ההטיה במערכת האקולוגית האקדמית נפוצה מאוד. חוקרים רבים, במודע או שלא במודע, פועלים בתוך מסגרות המניחות זמן ליניארי, היסטוריה כרונולוגית או נרטיבים תיאולוגיים. אפילו קפדנות פילולוגית אוכפת לעיתים קרובות הטיות אלה. המלכודת לאתאיסטים ולמתנגדים? הם מקבלים גרסה של הטקסט שכבר שוטחה, עברה ליניאריזציה והוגבלה בזמן, ואז מבקרים אותה. אך ביקורתם היא על הייצוג, לא על המבנה העל-זמני והרקורסיבי הממשי של הטקסט. ברגע שאתה מקבל תרגום שעבר ליניאריזציה ומוגבל בזמן כטקסט ה”אמיתי”, אתה עוסק בצל של המקור. כל מסקנה, ביקורת או דחייה הבנויה על הצל הזה נפגמת בעצמה מבחינה מבנית.
זה כמו לנסות להעריך רצועת מוביוס באמצעות הסתכלות רק בציור שטוח שלה: הפיתולים והקיפולים — המבנה הרקורסיבי והמתייחס לעצמו — אינם נראים, ולכן כל טיעון שתטען על “קצוות” או “צדדים” אינו שלם אוטומטית. במובן זה, המלכודת אינה רק לאתאיסטים; היא לכל מי שאין לו גישה אינטימית אל המנגנון הלשוני והדקדוקי המקודד זמניות אונית. אפילו חוקרים שהוכשרו בעברית וביוונית עלולים להילכד אם מסגרות הפרשנות שלהם כופות ליניאריזציה או הנחות כרונולוגיות.
הטקסט מגן על המבנה שלו: קריאה שגויה שלו אינה רק מסתירה משמעות, אלא מייצרת באופן פעיל נרטיב כוזב — מצג שווא מוביוסי של הלולאה הרקורסיבית המקורית.
פרויקט RealBible הוא פרויקט מחקר ותרגום מתמשך שמטרתו הבלעדית היא לחשוף את “הצד האבוד” של השפה העברית, כשפה הפועלת כ”חיה ופעילה עכשיו”, כדי שלכול תהיה גישה לטקסט כפי שקודד במקור: מציאות סיבתית, רקורסיבית ומשתתפת. באמצעות שימור קפדני של צורות היבטיות, לולאות בינוניות ומבנים טופולוגיים של העברית המקורית — וביטוייהם המשלימים ביוונית של הברית החדשה — הפרויקט מבקש להשיב את תודעת הזמן האונית המוטמעת בכוונה בכתבי הקודש — כתב קודש הנכתב מעצמו ואל עצמו. המטרה אינה רק לתרגם מילים, אלא לשקם את הסוכנות התפקודית של הקורא שהכתיבה נועדה להעניק לו, כדי להפוך אותו לצומת בנרטיב החי ולא לצופה פסיבי בהיסטוריה שעברה ליניאריזציה. בכך, פרויקט RealBible שואף לחשוף את מלוא עומק הרקורסיה המקודשת, ולאפשר לכתבי הקודש לפעול כפי שתוכננו: נוכחים לנצח, יוצרים ושלמים.
מקורות מחקר של הפרויקט
המשאבים הבאים נחשבים למקיפים ביותר למחקר מילים, אף שיש להם מגבלות:
- גזניוס: מילון עברי וכלדי (כלומר ארמי) (1846)
- גזניוס דקדוק עברי, 1813
- בראון-דרייבר-בריגס מילון עברי ואנגלי (1906). מבוסס על עבודתו של גזניוס.
- מילון עברי וכלדי לתנ״ך מאת פוירסט, יוליוס (1867), תלמידו של גזניוס.
- המילון העברי והארמי של התנ״ך (HALOT) מאת קוהלר, לודוויג, 1880-1956
- הקונקורדנציה הממצה של ג׳יימס סטרונג (1890)
- מילון ספרות התרגומים, התלמוד והמדרש מאת מרקוס יסטרוב (1926)
- בית טינדייל, שורשים עבריים https://www.2letterlookup.com/
מקורות נוספים בשימוש:
- תרגום השבעים (LXX) תנ״ך יווני אינטרלינארי (https://studybible.info/interlinear/)
- הספרייה הדיגיטלית היוונית של פרסאוס (http://www.perseus.tufts.edu/hopper/)
- מילונים יווניים Logeion של אוניברסיטת שיקגו (https://logeion.uchicago.edu/)
ה-BHSA ממרכז איפ טלסטרה לתנ״ך ולמחשב הומר למסד נתונים מותאם אישית לשימוש באינטרלינאר העברי של RBT, שאפשר לראות בלחיצה על מספר פסוק כלשהו. מסד נתונים זה משמש למחקר חישובי של מילים ואותיות עבריות באמצעות סקריפטים מותאמים של Python, ובכך עוקף את הצורך בתוכנה יקרה.
יי
אודות מאט
בראש הפרויקט עומד מתיו פנוק. מסעו עם העברית המקראית החל בשנת 2000, כאשר חש משיכה חזקה לשפה בגיל 21. בהיותו מודע היטב לכוחה הנסתר, הוא החל במחקר מקיף, שהגיע לשיאו בקורס מלא שלימד את עצמו בדקדוק עברי עד שנת 2002, תוך שימוש בתוכנות ובאתרי אינטרנט שונים שהיו זמינים אז. בעבודתו כמפעיל מעלית סקי, בעמידה של 10 שעות ביום, הוא היה מבלה את הזמנים המשעממים שבהם לא היה איש בסביבה בשינון טבלאות פעלים בעברית מודפסות שהחזיק בכיסו. מ-2000 עד 2016 הקדיש את עצמו לעבודה מיסיונרית ולהנהגת כנסייה, ונסע ושירת ביותר מ-50 מדינות. בחו״ל תמיד נראה שמצא את עצמו כמיסיונר הממומן פחות מכולם בשטח, לעיתים קרובות עם בקושי 300 דולר בחודש תמיכה, רוב הזמן ללא תמיכה כלל מלבד מה שחסך בעצמו, ובשלב מסוים אף הוצעו לו תרומות מקנייתים באפריקה.
צימאונו לידע התרחב לשפות רבות נוספות, כולל ערבית, מנדרינית, סווהילית, ספרדית, גרמנית, פולנית ויוונית מקראית. לאחר שקיבל תואר בלימודים בינלאומיים, המשיך ללימודי תיאולוגיה בסמינר מקראי. אולם העלויות האוסרות וחוסר שביעות רצונו מן הסתירות הניעו אותו לעזוב את עולם האקדמיה המקראית אחרי כמה סמסטרים. הוא בחן והשתתף במים העכורים של נטיעת כנסיות באינספור תפקידים ברחבי העולם, רק כדי לראות את כולן נכשלות. לאחר שאינספור כנסיות התנערו ממנו כלא קונבנציונלי או דחו אותו בדרך אחרת, או אף נזפו בו כלֵסֵה-פֵר, הוא התרחק מן הזירה כדי להתמקד בכתיבה ובצלילה/חפירה עמוקה בלימודי עברית ויוונית.
לאחר מכן, מתיו הכיר במגבלות ובהטיות המדהימות שבמתודולוגיות תרגום. הוא החליט להתעמק באופן בלעדי בלימודי עברית ויוונית. עד 2018 הוא חפר והחל לתרגם מחדש חלקים משמעותיים של טקסט. דחף זה הוביל להיווצרות מה שכונה תחילה “תרגום מילולי מלא (FLT)”, מתוך כוונה לבחון את גבולות התרגום המילולי של האטימולוגיה העברית, כפי שקודמים לא עשו. הדבר רק יצר יותר שאלות וקשיים במקום לפתור אותם. כשהגיע לאתגרים טקסטואליים ופילולוגיים בלתי אפשריים, לבסוף נאלץ לוותר. כלומר, עד שאישה אחת באה במפתיע והושיטה לו, כביכול, את המפתח. מתוך כך נולד פרויקט תרגום התנ״ך האמיתי (RBT).
בין המוזיקה שהוא נהנה ממנה: Pearl Jam, AC/DC, Guns and Roses, Smashing Pumpkins, Led Zeppelin, דראם אנד בייס, רוק קלאסי ובלוז. הוא יודע לפרק מנוע חלק אחר חלק עד לאומים ולברגים ולהרכיבו מחדש. הוא נהנה מבניית אופנועים ומשאיות וינטג׳, ריצת שבילים ומרתונים, סקי וטיפוס צוקים. הוא אינו גר בשום מקום, אלא נודד בחו״ל ללא בית, כסף או נכסים, ומתרגם הכול לחלוטין ממחשב נייד שהוא “חרט ברזל”. הוא שואף להשאיר הכול במצב טוב יותר מכפי שמצא אותו.
contact
Free and Open Source RBT
אפליקציית ואתר RBT הם קוד פתוח. אולי תרצו לתרום או לשפר אותם!