בכתבים יווניים מוקדמים ומעודנים יותר, כגון אלה של אפלטון, ἀπεκρίθη (apekrithē) ו־ἀποκριθήσομαι (apokrithēsomai) במשמעות הסבילה אינם משמשים בדרך כלל כדי להביע את המשמעות של “הוא ענה”. במקום זאת, ἀποκριθῆναι (apokrithēnai) ו־ἀποκρίνασθαι (apokrinasthai) משמשים לסירוגין.
צורה סבילה בברית החדשה
בברית החדשה ישנו שימוש מיוחד בצורה הסבילה ἀπεκρίθη (apekrithē). הצורה האמצעית באאוריסט, ἀπεκρίνατο (apekrinato), מופיעה רק במקרים מעטים, כגון במתי 27:12, מרקוס 14:61, לוקס 3:16, לוקס 23:9, יוחנן 5:17, 19, יוחנן 12:23, ומעשי השליחים 3:12.
מה שהופך מילה זו לחשובה כל כך הוא העובדה שהיא מופיעה פעמים רבות בצירוף עם “הוא אמר”, כלומר, “הוא נפרד ואמר”; לכן תרגומה כ־”הוא ענה ואמר” הוא בוודאי מיותר ובלתי נחוץ.
לכן, בעוד שכתבים יווניים מוקדמים העדיפו צורות שונות עבור “הוא ענה”, מחברי הברית החדשה לא הסתמכו עליהן, אלא בחרו להשתמש בצורה סבילה ἀπεκρίθη.
ἀποκρίνω (apokrinō) מופיע 232 פעמים בברית החדשה (השוו מספר 611 של סטרונג). ביוונית קלאסית משמעותו היא “להפריד” או “לבחור/להבחין”.
לפי LSJ (לידל, סקוט, ג’ונס), “להעמיד בנפרד” או “להיות מחולק או מופרד”, ל־ἀποκρίνω (apokrinō) יש שימושים שונים:
- להעמיד בנפרד: שימוש זה מוצע ביצירות כגון “פלוטרכוס” של אפלטון ובמקורות אחרים כגון פרקראטס ו״היסטוריה מגוונת״ של איליאנוס.
- להיות מחולק או מופרד: בצורתו הסבילה, ἀποκρίνθη (apokrinthē), הוא מציין היות מופרד או מחולק. לדוגמה, ב״איליאדה״ של הומרוס, הוא מתאר שני אלופים שהופרדו מן ההמון. הוא נראה גם בהקשרים אחרים, כגון בתיאור הפרדת היסודות בקוסמוגוניה או הפרדת אומות שונות.
המונח כולל הן הפרדה פיזית, כמו במקרה של לוחמים שהופרדו ללא תוצאה מכרעת, והן הפרדה מושגית, כמו כאשר יסודות שונים נכללים תחת שם אחד.
הבעיה בתרגום הסביל ἀποκρίνθη כ־”הוא ענה” היא שבעוד ש״הוא ענה״ הוא תרגום נפוץ לצורת האאוריסט הסבילה ἀποκρίνθη (apokrinthē), הוא אינו מעביר במלואו את ההיבט הסביל של הפועל. תרגום מדויק יותר המתחשב בקול הסביל יהיה משהו כמו “הוא נענה” או “נענו לו”. הדבר מדגיש את העובדה שהנושא מקבל את פעולת המענה, במקום לענות באופן פעיל.
על ἀπεκρίθη ועל הדאטיב. — התרגום המקובל של ἀπεκρίθη כ״הוא ענה״ משקף את המשמעות המילולית המאוחרת והמבוססת של ἀποκρίνομαι, אך אינו ממצה את האפשרויות הלקסיקליות של ἀποκρίνω. הפועל מורכב מ־ἀπό (״הרחק, מן״) ומ־κρίνω (״להפריד, להבחין״), ומשמעויותיו הלקסיקליות הקדומות כוללות ״להפריד״, ״להעמיד בנפרד״ ו״להבחין״. הצורה ἀπεκρίθη היא מבחינה מורפולוגית אאוריסט סביל, גוף שלישי יחיד, ולכן מאפשרת את המשמעות הבסיסית ״הופרד/הובחן״. כאשר הפועל מלווה בדאטיב, אין הכרח להבין את הדאטיב באופן בלעדי כמקבל; הדאטיב היווני יכול לבטא אמצעי או כלי. בהתאם לכך, מבנה כגון ἀπεκρίθη αὐτοῖς יכול, בקריאה המבוססת על מורפולוגיה ותפקיד היחסה, להיות מתורגם ״הופרד על ידיהם״, כאשר αὐτοῖς מובן כדאטיב אינסטרומנטלי (״באמצעותם״). אין לבלבל קריאה זו עם הביטוי השכיח יותר של גורם אישי בסביל, ὑπό + גניטיב; אלא היא מתייחסת לדאטיב כאמצעי או לסוכנות שבאמצעותם מתבצעת ההפרדה. לפיכך, התרגום המוצע משמר הן את הערך הסמנטי הקדום של ἀποκρίνω (״להפריד/להבחין״) והן תפקיד מוכר של הדאטיב, בלי לדרוש שהמשמעות הלקסיקלית של הברית החדשה ״לענות״ תהיה נקודת המוצא.