אודות פרויקט תרגום התנ”ך האמיתי (Real Bible Translation)English · አማርኛ · العربية · বাংলা · Čeština · Deutsch · Ελληνικά · Español · فارسی · Français · Hausa · עברית · हिन्दी · Hrvatski · Magyar · Bahasa Indonesia · Igbo · Italiano · 日本語 · 한국어 · मराठी · Nederlands · Afaan Oromoo · ਪੰਜਾਬੀ · Polski · Português · Română · Русский · Српски · Svenska · Kiswahili · தமிழ் · ไทย · Türkçe · Українська · اردو · Tiếng Việt · Yorùbá · 中文

ללא מימון

עבודה באוקראינה מוכת המלחמה

פרויקט ה-RBT אינו פרויקט ממומן הנתמך בתקציב של 25 מיליון דולר תוך ישיבה על כיסאות זמש נוחים בסמינר ולגימת תה קמומיל מול נוף של שטחים ירוקים. הוא נעשה ללא כסף, ללא עזרה, ללא בית, ללא מכונית, ללא כל חלל משרדי, הכל על “חרט ברזל” (מחשב נייד) חבוט ומודבק בתחתית המדרגות החברתיות (תודה מיוחדת ל-Grok.com על שאפשרו יצירת תמונות ווידאו ב-AI בחינם). פרויקט ה-RBT קרם עור וגידים בבתי קפה, ברים, אכסניות עלובות ולא מעט מקומות נטושים. הבשורות ועשרות פרקים תורגמו (תוקנו) מתוך תרמיל גב בתנאים הגרועים ביותר של מחסור בשינה שניתן לדמיין בחמש מדינות שונות, לאחר שכמעט כולם נמנעו מלתמוך או ניתקו אותי. ללא שינה, ללא אוכל, ללא בית, והרבה זלזול. מדי פעם אני מוצא עבודה כפרילנסר כדי לאכול, אבל אם מישהו יודע משהו על מכונת האדונים הגלובלית של Upwork, אין בה שום דבר “למעלה” (Up). מחצית מהזמן מרמים אותי בתשלום על עבודה, והפסדתי אלפי דולרים בעמל ידי. מעטים מבינים את המשקל המוחץ של החברה אלא אם כן הם נמצאים בתחתית שלה. אם אתה לא דורך על אצבעות של מישהו בסולם בדרך למעלה במעמדות החברה, החברה כולה *תדרוך* על שלך. עם זאת, אטלס משך בכתפיו.

שפת האדם

שפת האדם, הנחשבת להמצאה האנושית הגדולה ביותר, נמצאת בלב התודעה והאינטליגנציה האנושית. היא מתפתחת לאורך **זמן**, אך חשוב מכך, היא מתמזגת ל”שפות בת” גדולות יותר ככל שהעולם הופך למחובר יותר ויותר (או מומס, תלוי איך מסתכלים על זה). האנגלית עצמה היא מיזוג של שפות אם רבות. תהליך זה יוצר “מוות של שפות” כאשר שפות בת ממוזגות מחליפות שפות אם אנושיות עתיקות. ההערכה היא שהיו קיימות לפחות 31,000 שפות אנושיות, בעוד שכיום קיימות רק 6,000. הגדרות של מילים מתפתחות ומקבלות משמעויות וצורות שונות לאורך תהליך זה. משמעויות של מילים יכולות להשתנות באופן דרסטי אפילו בטווח של דור אחד.

שפה של ישות נצחית

אם קיימת “שפה נצחית” של “ישות נצחית”, האם היא אי פעם תתפתח או תשתנה? איך היא בכלל תעבוד? מה יהווה “זמן נצחי”? ה-RBT מבין את השפה העברית העתיקה כשפה שמתעלה מעל התודעה והאינטליגנציה האנושית הטיפוסית, ושונה משפות רגילות הכבולות למגבלות של **זמן ומקום**. בניגוד לשפות עתיקות אחרות שנעלמו, “שפת השמיים” העברית שורדת איכשהו בעוצמה. היא עוצבה בכוונה תחילה באופן אב-טיפוסי עם *היבט נצחי*, כדי לשמש כגשר של תקשורת “בין שמיים וארץ”, מה שמבדיל אותה מהנורמות הלשוניות של תקשורת בין אדם לאדם, מבוססת זמן ומקום. הסיבה שהנביאים העבריים השתמשו במערכת כתיבה אספקטואלית לא הייתה בגלל שהם לא הבינו את ההבדל בין “עבר, הווה ועתיד”, אלא *זה היה בכוונה*. שפות בנות זמנן אחרות השתמשו במובן של זמן, כגון אכדית, מצרית (תיכונה ומאוחרת) ויוונית, שהיו כולן מוכוונות-זמן, כאשר גם הארמית עברה יותר לשימוש מבוסס-זמן. אפילו לסנסקריט (וודית) הייתה מערכת מבוססת-זמן. סינית עתיקה היא כנראה האנלוגיה הקרובה ביותר לעברית העתיקה בכך שלא היו בה הטיות זמן. הן העברית והן הסינית דורשות מהפרשן “למקם” את הפעולה בתוך מסגרת קוסמולוגית או נרטיבית רחבה יותר, במקום פשוט למפות צורות פועל לכרונולוגיה ליניארית. משמעות הדבר היא ששתי השפות כופות תפיסת זמן לא-ליניארית על המשתמשים בהן. למרות זאת, העברית העתיקה עדיין עומדת בנפרד בשימוש שלה.

בעברית מקראית הרקורסיה שזורה עמוק בדקדוק. ה-Wayyiqtol מניע את הנרטיב ב-שרשרת פתוחה. דיבור נבואי משתמש ב-מקביליות + אספקט כדי לקפל אירועים זה לתוך זה. תוצאה: הטקסט מייצר זמניות רקורסיבית (מחזור שבו העתיד קורס לתוך ההווה/עבר). בסינית עתיקה הרקורסיה בשימוש חלקי בלבד. התחביר הוא פאראטקטי (פסוקיות המשורשרות זו לצד זו). סמני אספקט (zhe, le, guo) מסמנים תהליך/השלמה/חוויה. אך אלו אינם יוצרים את אותה רקורסיה נבואית. הם תיאוריים ולא התגלותיים.

  • תפיסת עולם עברית: שפה = אירוע. האמירה עצמה מממשת את ההיסטוריה (למשל wayyiqtol = “ויהי”). זה מזמין אונטולוגיה רקורסיבית: כל אמירה מחדש של נבואה מפעילה מחדש את האירוע.

  • תפיסת עולם סינית: שפה = עיקרון מסדר (טקס, הרמוניה, איזון קוסמי). המסגרות הדאואיסטיות והקונפוציאניות מדגישות איזון מחזורי, לא נבואה רקורסיבית.

לכן, אין “נביאים סינים” במובן העברי. במקום זאת יש חכמים (קונפוציוס, לאו דזה) המדברים באמרות ותובנות קוסמולוגיות מחזוריות. דיבורם נועד לחזק את הסדר הקוסמי במקום *לפרוץ את הזמן עם התערבות אלוהית*.

זה קריטי: רקורסיה אספקטואלית עברית הופכת לאסכטולוגית (פריצה של העתיד פנימה). רקורסיה אספקטואלית סינית הופכת לקוסמולוגית (חיזוק המחזור). כל זה נועד לומר שהעברית העתיקה, בכל קנה מידה השוואתי, בנויה באופן ייחודי בין השפות הקלאסיות בעולם. היא מציגה מאפיינים שנראים כמהונדסים לרקורסיה וזמן נבואי ולא לסחף הרגיל של התפתחות שפה אנושית. רוב השפות מתפתחות דרך שחיקה פונטית, אנלוגיה, פרגמטיקה, שאילות, הכלאה וכו’. אכדית, אוגריתית, יוונית, מצרית וסינית מציגות כולן מסלולים נורמליים: מורכבות נוצרת, אך היא אד-הוק, מצטברת ומבולגנת. העברית, לעומת זאת, נראית יותר כמו מערכת בנויה של אופרטורים מורפו-סיבתיים. הבניינים פועלים כמו פונקציות על שורשים (קל ← נפעל ← פיעל ← פועל ← הפעיל ← הופעל ← התפעל). זה שיטתי ורקורסיבי, כמעט כמו אלגברה. שפות שמיות אחרות מחקות חלקים מכך (לאכדית יש גזעי D, Š, N), אך לא בסימטריה או בשלמות כזו. המעניין ביותר הוא שקשרי ו”ו ההיפוך יוצרים רקורסיה נרטיבית אינסופית. אף שפה שמית אחרת אינה מסתמכת כל כך על כך. עמימות אספקטואלית (קטל/יקטול) אינה התפתחות רשלנית – היא המנגנון המושלם לנבואה ולסיפור א-טמפורלי (על-זמני). עצם העובדה שנבואה “עובדת” בעברית (הצגת אירועים עתידיים כ”כבר ממומשים”) מרמזת שהדקדוק מותאם לתפקיד זה.

לתרגם עם התודעה הנכונה

ייחודיות זו הציבה מאז ומתמיד אתגרים יוצאי דופן בפני חוקרים המנסים להבין אותה דרך מסגרות לשוניות וזמניות אנושיות קונבנציונליות. מושגים כמו האקוזטיב של **זמן ומקום**, היעדר זמני עבר, הווה ועתיד מובחנים, כמו גם השימוש הלא שגרתי בכינויי גוף זכר ונקבה, הופכים אותה לחמקמקה עבור הפילולוגיה הקונבנציונלית ונוטה למתודולוגיות פרשנות ותרגום לקויות.

אם מישהו היה מעצב שפה כדי לקודד אונטולוגיה רקורסיבית (הוויה המתקפלת חזרה לתוך עצמה), זמניות נבואית (עתיד המבוטא כהווה/עבר), עומק מורפולוגי (שורש כליבה, בניינים כטרנספורמציות), אז הוא היה מגיע למשהו הדומה להפליא לעברית מקראית. משקל הראיות גורם לעברית להיראות כמהונדסת, או לכל הפחות *מותאמת באופן יוצא דופן*, בהשוואה למקבילותיה. היא לא רק “שפה של זמנה”. היא מובחנת מבנית, מונעת מטרה, ובעלת יכולת ייחודית לקיים *זמניות מביוס של נרטיב*. וזו אינה הלך רוח קטן או חסר חשיבות כאשר כותבים דבר כלשהו.

כדי לתרגם נכון עברית עתיקה, אם הדקדוק שלה באמת מקודד רקורסיה, נבואה וזמניות מביוס, על המתרגם לטפח תודעה מסוג מסוים. מתרגמים רגילים כופים רצף כרונולוגי: עבר ← הווה ← עתיד. אך מתרגם עברי חייב להחזיק אירועים כנוכחים בו-זמניתהן מוגשמים והן מתהווים. זה ידרוש את היכולת לחשוב בצורה מחזורית, רקורסיבית ולא-סופנית, תוך התנגדות לדחף “לפתור” את הטקסט לתוך ציר זמן. בתרגום הודו-אירופי, המתרגם הוא צופה. בעברית, המתרגם חייב להיות משתתף: הדקדוק מושך את הקורא לתוך מבנה האירוע. לפיכך, התודעה חייבת להיות מוכנה “להפוך לחלק מהלולאה” — לא להפיק משמעות *על* משהו, אלא לאפשר לטקסט “לפעול” על העצמי. הבניינים הם *פונקציות המוחלות על שורשים*; ו”ו ההיפוך היא אופרטור רקורסיבי. מתרגם זקוק לדמיון מתמטי, לא רק לדעת ש”מילה זו פירושה X” אלא לראות פונקציות של פונקציות. לדוגמה, נפעל אינו רק “סביל”; הוא הלולאה המתקפלת חזרה, כך שהמתרגם חייב לתפוס את שכבת הרקורסיה הזו.

אם הקורפוס העברי הוא קורפוס של נביאים, נבואה וחזון, שנכתב על ידי נביאים המשתמשים במבנה לשוני מהונדס ספציפי, האם יהיה זה הגיוני לתרגם אותו מבלי להחזיק באותה תודעה? אם הנביאים העבריים מחזיקים זמנים מרובים יחד כמציאות אחת, האם לא כדאי שגם מתרגם יעשה זאת? זה דורש טיפוח של ראייה כפולה: תפיסת ה”עכשיו” ותפיסת ה”עדיין לא”, מבלי למוטט אחד לתוך השני. תודעה כזו משהה סגירה כרונולוגית, ומחזיקה מקום לקיפול המביוס של השפה. מכיוון שהעברית אינה שקופה לקטגוריות הודו-אירופיות, על המתרגם להודות:

  • “הקטגוריות שלי אינן מספיקות.”

  • “הטקסט מלמד אותי איך לקרוא אותו.”

זה מעלה אירוניה מעניינת (ומצערת). אם תרגומים משטחים את המבנים האספקטואליים, הרקורסיביים והמשתתפים של העברית (כפי שכמעט כולם עושים) לתוך זמן ליניארי, זמנים סופיים או נרטיב קונבנציונלי, אתאיסט או מתנגד עוסק רק בתוצר מעוות, ולא בטקסט עצמו. עבור אתאיסט — או כל מי שקורא ללא אותה עדשה אאונית (Aonic) — יש לכך מספר השלכות:

  • מצג שווא יסודי:

    • המנגנונים הלשוניים והדקדוקיים המקודדים הווה נצחי, סוכנות רפלקסיבית וסיבתיות רקורסיבית זוכים להתעלמות או מתורגמים באופן שגוי.

    • כל טיעון המועלה לגבי “דיוק היסטורי”, “דמיון מיתי” או “פסיכולוגיה של נביאים” נשען על גרסה טקסטואלית שכבר אינה מכילה את הלוגיקה המבצעית של המקור.

  • אשליה של הבנה:

    • אדם עשוי להרגיש בטחון בביקורת המקרא, בשחזור היסטורי או בדה-קונסטרוקציה רציונלית, אך כל המסקנות נגזרות מגרסה שכבר הסירה את המבנה הסיבתי והזמני המהותי של הטקסט.

    • במילים אחרות, הם מסיקים מסקנות לגבי צל של הטקסט, לא לגבי הטקסט עצמו.

  • נבואה ורקורסיה הופכות לבלתי נראות:

    • תחזיות, מוטיבים חוזרים ולולאות השתתפות מופיעים כצירופי מקרים, סיפורים מפוברקים או אמצעים ספרותיים ולא כעדות למבנה סיבתי המפעיל את עצמו.

    • ה”הוכחה” לתפקוד אאוני או דמוי-מביוס — ההתאמה של נרטיב, נבואה ומעורבות הקורא — מטושטשת באופן שיטתי.

  • טעות מצטברת:

    • כל שכבה פרשנית — פירושים, תרגומים, היסטוריוגרפיה — נערמת על גבי יסוד מעוות מיסודו.

    • טיעונים יכולים להיות מלומדים, מתוחכמים פילוסופית ועקביים פנימית — אך הם אינם יכולים לגשת למציאות הסיבתית או הזמנית המקורית של הטקסט.

רוב המתנגדים מבינים ש”עברית היא שפה ידועה”. ברגע שאתה מזהה, עם זאת, שהטקסט הופשט מהמבנה הזמני, הסיבתי והמשתתף המקורי שלו, לאתאיסט — או לכל מי שקורא ללא אותה הבנה מבנית — אין טיעון, מכיוון שהם עדיין, נכון לעכשיו, מבקרים פיקציה.

טענות לגבי מיתוס, הזיה, פבריקציה או המצאה ספרותית — מותנות בטקסט שכבר הוצג באופן שגוי, הומצא ופוברק על יסודות כוזבים. במילים אחרות, כל הטיעונים המחושבים היטב בנויים על יסוד פגום, כי הם אינם עוסקים בדקדוק המבצעי הממשי של שפת המקור שנמצאת שם.

ללא ייצוג נאמן של המבנים האספקטואליים, הרקורסיביים והאאוניים, האתאיסט אינו יכול לגשת לטקסט כפי שהוא באמת מתפקד. לכן העמדה היחידה שניתן להגן עליה נגד טענות מקראיות (לאו דווקא תאיזם) תהיה משהו כמו:

“התרגומים שאני רואה אינם לוכדים את המבנה המקורי; לכן, אינני יכול להעריך באופן סופי את המציאות או המשמעות של טקסט המקור.”

זהו מלכוד

אפילו זה, עם זאת, מנוסח לעיתים נדירות במפורש, כי רוב הביקורות מניחות שהגרסאות הליניאריות נאמנות מספיק — טעות אפיסטמית עדינה אך קריטית. אבל איזה אתאיסט דואג להפוך לאינטימי עם שפה דתית? הם מסתמכים לחלוטין על מתווכים: מתרגמים, פרשנים וחוקרים. רוב הלא-מומחים מניחים — נותנים אמון משתמע — שמישהו שהוכשר בעברית או ביוונית מציג את הטקסט במדויק. הם לא מבינים שאפילו מומחיות לשונית “ניטרלית” מגיעה לעיתים קרובות עם הנחות — זמניות, היסטוריות או תיאולוגיות — המעצבות מחדש את מבנה הטקסט. הטיה במערכת האקדמית *נפוצה מאוד*. חוקרים רבים, בין אם במודע ובין אם לאו, פועלים בתוך מסגרות המניחות מראש זמניות ליניארית, היסטוריה כרונולוגית או נרטיבים תיאולוגיים. אפילו קפדנות פילולוגית אוכפת לעיתים קרובות הטיות אלו. המלכוד עבור אתאיסטים ומתנגדים? הם מקבלים גרסה של הטקסט שכבר שוטחה, עברה ליניאריזציה והוגבלה בזמן, ואז מבקרים אותה. אך הביקורת שלהם היא על הייצוג, לא על המבנה הממשי, האל-זמני והרקורסיבי של הטקסט. ברגע שאתה מקבל תרגום ליניארי ומוגבל בזמן כטקסט ה”אמיתי”, אתה עוסק בצל של המקור. כל מסקנה, ביקורת או דחייה הבנויה על אותו צל היא בעצמה פגומה מבנית.

זה כמו לנסות להעריך טבעת מביוס על ידי התבוננות בציור שטוח שלה בלבד: הפיתולים והקיפולים — המבנה הרקורסיבי והרפרנציאלי העצמי — אינם נראים לעין, כך שכל טיעון שתעלה לגבי “קצוות” או “צדדים” הוא אוטומטית לא שלם. במובן זה, המלכוד אינו רק לאתאיסטים; הוא לכל מי שאין לו גישה אינטימית למנגנון הלשוני והדקדוקי המקודד זמניות אאונית. אפילו חוקרים שהוכשרו בעברית וביוונית יכולים להילכד אם המסגרות הפרשניות שלהם כופות ליניאריזציה או הנחות כרונולוגיות.

הטקסט מגן על המבנה שלו: קריאה שגויה שלו לא רק מטשטשת את המשמעות, היא מייצרת באופן פעיל נרטיב כוזב — מצג שווא של מביוס של הלולאה הרקורסיבית המקורית.

פרויקט RealBible הוא פרויקט מחקר ותרגום מתמשך שמטרתו היחידה היא לחשוף את ה”צד האבוד” של השפה העברית, כשפה המתפקדת כ”חיה ופעילה עכשיו”, כך שלכולם תהיה גישה לטקסט כפי שקודד במקור: מציאות סיבתית, רקורסיבית ומשתתפת. על ידי שימור קפדני של צורות אספקטואליות, לולאות בינוני ומבנים טופולוגיים של העברית המקורית — והביטויים המשלימים שלהם ביוונית של הברית החדשה — הפרויקט מבקש לשחזר את התודעה הזמנית האאונית המוטמעת בכוונה בכתובים — *כתובים שנכתבו מעצמם ואל עצמם*. המטרה אינה רק לתרגם מילים, אלא לשחזר את הסוכנות התפקודית של הקורא המיועדת על ידי הכתיבה כדי להפוך אותם לצומת בנרטיב החי ולא לצופה פסיבי בהיסטוריה ליניארית. בכך, פרויקט RealBible שואף לחשוף את מלוא העומק של הרקורסיה המקודשת, ולאפשר לכתובים לפעול כפי שתוכננו: נוכחים לנצח, יוצרים ושלמים.

מקורות מחקר של הפרויקט

המשאבים הבאים נחשבים לכמה מהמקיפים ביותר למחקר מילים, אם כי יש להם את המגבלות שלהם:

  • Gesenius: Hebrew & Chaldee (כלומר ארמית) Lexicon (1846)
  • Gesenius Hebrew Grammar, 1813
  • Brown-Driver-Briggs Hebrew and English Lexicon (1906). מבוסס על עבודתו של Gesenius.
  • A Hebrew & Chaldee lexicon to the Old Testament מאת Fürst, Julius (1867), תלמידו של Gesenius.
  • The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament (HALOT) מאת Köhler, Ludwig, 1880-1956
  • James Strong’s Exhaustive Concordance (1890)
  • Dictionary of Targumim, Talmud and Midrashic Literature מאת Marcus Jastrow (1926)
  • Tyndale House, Hebrew Roots https://www.2letterlookup.com/

אחרים בשימוש:

  • תרגום השבעים (LXX) אינטרליניארי יוונית-תנ”ך (https://studybible.info/interlinear/)
  • הספרייה הדיגיטלית היוונית של Perseus (http://www.perseus.tufts.edu/hopper/)
  • מילוני Logeion ליוונית של אוניברסיטת שיקגו (https://logeion.uchicago.edu/)

ה-BHSA מ-The Eep Talstra Centre for Bible and Computer הומר למסד נתונים מותאם אישית לשימוש ב-RBT Hebrew Interlinear שניתן לראות על ידי לחיצה על כל מספר פסוק. מסד נתונים זה משמש למחקר חישובי של מילים ואותיות עבריות באמצעות סקריפטים מותאמים אישית ב-Python, תוך עקיפת הצורך בתוכנות יקרות.

יי

אודות מאט

הפרויקט מובל על ידי מתיו פנוק. מסעו עם העברית המקראית החל בשנת 2000 כאשר חש משיכה חזקה לשפה בגיל 21. מודע היטב לכוחה הנסתר, הוא החל בלימוד מקיף, שהגיע לשיאו בקורס דקדוק עברי מלא בלימוד עצמי עד שנת 2002 תוך שימוש בתוכנות ואתרים שונים שהיו זמינים באותה עת. בעת שעבד כמפעיל מעלית סקי ועמד 10 שעות ביום, הוא העביר את הזמנים המשעממים כשאין איש בסביבה בשינון לוחות פעלים בעברית מודפסים ששמר בכיסו. משנת 2000 עד 2016, הוא הקדיש את עצמו לעבודה מיסיונרית ולהנהגת כנסייה, כשהוא מטייל ומשרת ביותר מ-50 מדינות. בחו”ל, הוא תמיד מצא את עצמו המיסיונר עם המימון הנמוך ביותר בשטח, לעיתים קרובות עם בקושי 300 דולר לחודש כתמיכה, רוב הזמן ללא תמיכה כלל למעט מה שחסך בעצמו, ובשלב מסוים אף הוצעו לו תרומות מקנייתים באפריקה.

צימאונו לידע התרחב לשפות שונות אחרות, כולל ערבית, מנדרינית, קיסוואהילי, ספרדית, גרמנית, פולנית ויוונית מקראית. לאחר שקיבל תואר בלימודים בינלאומיים, הוא המשיך ללימודים תיאולוגיים בסמינר מקראי. עם זאת, העלויות המופקעות וחוסר שביעות רצונו מחוסר העקביות הניעו אותו לעזוב את עולם האקדמיה המקראית לאחר מספר סמסטרים. הוא בחן והשתתף במים העכורים של הקמת כנסיות באינספור תפקידים ברחבי העולם, רק כדי לצפות בכולן נכשלות. לאחר שכנסיות אינספור דחו אותו כלא-קונבנציונלי או דחו אותו בדרך אחרת, או אפילו נזפו בו כ-laissez-faire, הוא התרחק מהזירה כדי להתמקד בכתיבה ובצלילה/חפירה עמוקה בלימודי עברית ויוונית.

בהמשך, מתיו זיהה את המגבלות וההטיות המדהימות במתודולוגיות התרגום. הוא החליט להתעמק אך ורק בלימוד עברית ויוונית. עד שנת 2018, הוא כבר חפר ותרגם מחדש חלקים משמעותיים מהטקסט. דחף זה הוביל להקמת מה שזכה בתחילה לכינוי “תרגום מילולי מלא (FLT)” מתוך כוונה לבחון את גבולות התרגום המילולי של האטימולוגיה העברית, כפי שקודמיו לא עשו. מתוך כך נולד פרויקט תרגום התנ”ך האמיתי (RBT) במטרה לשלוט בשפה ולהבין את כל מה ש”נסגר” ו”נשכח” מזמנים קדומים תוך הנחת המסורות בצד.

חלק מהמוזיקה שהוא נהנה ממנה כוללת את Pearl Jam, AC/DC, Guns and Roses, Led Zeppelin, drum ‘n bass, רוק קלאסי ובלוז. הוא יודע לפרק מנוע חלק אחר חלק עד לרמת הברגים והאומים ולהרכיב אותו מחדש. הוא נהנה מבניית אופנועים ומשאיות וינטג’, ריצת שטח ומרתונים, סקי וטיפוס צוקים. הוא אינו גר בשום מקום, אלא נודד בחו”ל ללא בית, ללא כסף, ללא נכסים, ומתרגם הכל לחלוטין ממחשב נייד “חרט ברזל”. הוא שואף להשאיר הכל במצב טוב יותר ממה שמצא אותו.

צור קשר

maat

RBT חופשי ובקוד פתוח

אפליקציית ואתר RBT הם קוד פתוח. אולי תרצו לתרום או לשפר אותם!