בתוך הראש/פסגה אלוהים… (בראשית 1:1 RBT)
כי נטיית הבשר היא מוות, ונטיית הרוח היא חיי-zoe ושלום. רומים 8:6 RBT
הנטייה מכתיבה הכל מההתחלה. וכך הנטייה החלה ב”התחלה”. במקום שבו המילה העברית “ראשית” פורשה כמשמעות של “ההתחלה”, החלה הנטייה עבור שאר התנ”ך. “ראשית” היא למעשה שם העצם בנקבה ל”ראש”. המילה בזכר “ראש” שמשמעותה “head” תורגמה במדויק כ”ראש”, אך כשזה הגיע אליה, לראשית, הנטייה של הגברים התרחקה. אינספור (אלפי) החטאות הגיעו בעקבות זאת בעולם הפרשנות והתרגום, הכל בגלל שהיא לא יכלה להיות המקור. התוצאה היא הביצה המציפה את העולם סביבכם הנקראת “התנ”ך”. זה בלתי אפשרי להבנה, וקשה ביותר אפילו לקריאה (מכאן השיווק של אינספור “תרגומים” המשתמשים במלאכה גסה ואף מדהימה). מעבר לכך, ישנה עדות גלויה שאין עליה עוררין בפני העולם: זה משאיר אנשים חורקים שיניים בחושך, לבד, מלאי טינה, מצטערים ומתבוססים ללא סוף. הביצה כל כך עבה, שהם לעולם לא יוכלו להיות מאושרים. בהתקהלויות, גיהינום החושך שבו הם חיים מכוסה במסכה של אור. מפחדים ללא הרף מהלא נודע, מכל פנייה, הם אינם יכולים להפסיק את החרדות שלהם. זהו סוג השקר הגרוע ביותר כשאתה משקר לעצמך, שלא לדבר על אחרים. נוסף על כך, זה יצר שפע של שקרנים, רוצחים וגנבים רבים מספור. זה רתח ממוות. זה הפך לספר של דם עד ל”רסן הסוסים”.
אם הנטייה שגויה מההתחלה, כל העניין מוחמץ. ולכן, כל היצירה היא החמצה.
סטרונג #7225, ראשית, [נקבה] ראש. זוהי צורת הנקבה של ראש, #7218. השורש של מילים אלו אינו בשימוש אך משמעותו לרעוד, להזדעזע. מובן כ”ראש” (כי הוא רועד) ומפורש כאן זמן רב במופשט כ”התחלה”.
לאורך הטקסטים העבריים המילה “ראש” משמשת במובן של “מקורות מים”, כלומר מקור, או פסגת הר. “מקור” יכול להתפרש כ”התחלה” אך המובן אינו של זמן רגיל, ואין דבר בטקסטים שיעיד על כך שראש/ראשית קשורים למרחב-זמן כרונולוגי. למעשה, יש לדעת שאין מילה ל”זמן” במובן של זמן שעון, זמן אטומי, זמן כרונולוגי או מרחב-זמן בעברית. יש רק עת, מועד, עונה, זמן נידה, אז, עתה, נצחיות, וזמן מחר, עת ערב. ראו #6256. אם כבר, זה קשור למרכז או לעין של הזמן.
המחבר בחר בגרסת הנקבה של ראש. למה? כאן טמון אולי המסתורין האניגמטי ביותר של התנ”ך. ישנם פעלים שורשיים רבים שהם סימטריים והם כאלה בכוונה. בולטים בהם הם היה (to become), נון (to propagate), ו-הרה (to conceive). אלו הם כמה מהמשמעותיים ביותר בכל השפה העברית. הם משקפים ניגודים או צדדים של חיובי-שלילי, טיפוס-אנטי-טיפוס. לקיחת האותיות הבודדות כרמז:
היה hayah: [הנה – היד – הנה] להפוך ל-
נונ nun: [זרע – ווו/מסמר – זרע] להתרבות
הרה harah: [הנה – ראש – הנה] להרות
האות העברית הקדומה ר ריש:
ראששמה של מריה נלקח מהעברית מרים (סטרונג #4813) ויש לו משמעות של “מרירות” מהעברית מרה ו”מרד” או “מורדת”. היא נאבקת עם עצמה.
מורדת-מרירה [מרים], קמה בימים של אלה, הועברה אל ארץ ההר במהירות אל ארץ [מטילי] האבנים [יהודה], והיא נכנסה אל ביתו של הוא-זכר [זכריה] ובירכה את אלוהים-הוא-שבע [אלישבע]…
והיא קראה בקול גדול, ואמרה “ברוך פרי בטנך, ומניין לי זאת, שאם אדוני הגיעה אלי? כי הנה, כקול ברכתך שהגיע לאוזניי, קפץ העולל בשמחה בבטני… (לוקס 1:39-44 RBT)
כמו ילד-גבר שנבלע בבטן השאול, מזנק למשמע ברכתה של אלישבע (אלוהים הוא שבע).
מורדת-מרירה [מרים] שומעת את ברכת אלוהים הוא שבע [אלישבע]
הנה הנה
עם הבנה זו, “בראש” יתייחס לעצם ההתעברות של החיים עצמם. חיים שהורו. אלוהים הרה. חוה, “אם כל חי/הכל”. האם של כל חיי הנצח. דמיינו כמה יפה היא חייבת להיות, כשהיא מתגלה בכל תפארתה.