ਸੱਪ ਜੋ ਹੱਵਾ ਨੂੰ ਧੋਖਾ ਦਿੰਦਾ ਹੈ, ਉਸਨੂੰ ਸਿਹਰਾ ਵੀ ਦਿੰਦਾ ਹੈ
φοβοῦμαι δὲ μή πως, ὡς ὁ ὄφις ἐξηπάτησεν Εὕαν ἐν τῇ πανουργίᾳ αὐτοῦ, φθαρῇ τὰ νοήματα ὑμῶν ἀπὸ τῆς ἁπλότητος καὶ τῆς ἁγνότητος τῆς εἰς τὸν χριστόν.
2 ਕੁਰਿੰਥੀਆਂ 11:3
ਅਤੇ ਮੈਨੂੰ ਡਰ ਹੈ ਕਿ ਕਿਤੇ ਜਿਵੇਂ ਸੱਪ ਨੇ ਆਪਣੀ ਹੇਰਾਫੇਰੀ (ਚਲਾਕੀ) ਵਿੱਚ ਜੀਵਨ-ਦਾਤਾ (“ਹੱਵਾ”) ਨੂੰ ਧੋਖਾ ਦਿੱਤਾ/ਠੱਗਿਆ ਸੀ, ਤੁਹਾਡੇ ਵਿਚਾਰ ਉਸ ਸਾਦਗੀ [ਬਿਨਾਂ ਤਹਿਆਂ ਦੇ] ਅਤੇ ਪਵਿੱਤਰਤਾ ਤੋਂ ਵਿਗੜ/ਭ੍ਰਿਸ਼ਟ ਨਾ ਹੋ ਜਾਣ, ਜੋ ਉਸਦੀ ਮਸਹ ਕੀਤੇ ਹੋਏ (ਮਸੀਹ) ਵਿੱਚ ਹੈ।
2 ਕੁਰਿੰਥੀਆਂ 11:3 RBT
“ਚਲਾਕ” (the Crafty One), ਜਾਂ “ਪਵਿੱਤਰ” (the Chaste One) ਲਿਖਣ ਲਈ ਜੋ ਕਿ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਵਸਤੂਆਂ ਜਾਂ ਵਿਸ਼ੇ ਹਨ, ਤੁਸੀਂ ਬਿਲਕੁਲ ਉਹੀ ਲਿਖੋਗੇ ਜੋ ਲਿਖਿਆ ਗਿਆ ਸੀ, ਕਿਸੇ ਚਲਾਕ-ਪੁਣੇ ਦੀ ਲੋੜ ਨਹੀਂ:
- τῇ πανουργίᾳ – ਹੇਰਾਫੇਰੀ ਕਰਨ ਵਾਲਾ/ਚਲਾਕ (ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ)
- τῆς ἁπλότητος – ਪਵਿੱਤਰ/ਸ਼ੁੱਧ
- τὸν χριστόν – ਮਸਹ ਕੀਤਾ ਹੋਇਆ (The Anointed One)
ਇਹੀ ਗੱਲ τὸν χριστόν “ਮਸੀਹ” (The Christ) ਲਈ ਵੀ ਲਾਗੂ ਹੁੰਦੀ ਹੈ ਜੋ ਕਿ ਇੱਕ ਵਿਸ਼ੇਸ਼ਣ ਸ਼ਬਦ ਤੋਂ ਆਇਆ ਹੈ ਜਿਸਦਾ ਅਰਥ ਹੈ “ਮਸਹ ਕੀਤਾ ਹੋਇਆ” ਪਰ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਇਸਦਾ ਅਨੁਵਾਦ “ਮਸਹ-ਪੁਣਾ” ਵਜੋਂ ਨਹੀਂ ਕੀਤਾ ਜਾਂਦਾ, ਹੈ ਨਾ? ਅਤੇ ਉਸ ਇਕੱਲੇ ਜੈਨੇਟਿਵ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਆਰਟੀਕਲ “the” τῆς ਬਾਰੇ ਕੀ ਜਿਸਦਾ ਕੋਈ ਨਾਂਵ ਨਹੀਂ ਹੈ? ਇਸਨੂੰ “ਐਨਾਫੋਰਿਕ ਹਵਾਲਾ” (anaphoric reference) ਕਿਹਾ ਜਾਂਦਾ ਹੈ ਜਦੋਂ ਕੋਈ ਸ਼ਬਦ ਪਹਿਲਾਂ ਦੱਸੀ ਗਈ ਕਿਸੇ ਚੀਜ਼ ਦਾ ਹਵਾਲਾ ਦਿੰਦਾ ਹੈ। ਇਹ ਯੂਨਾਨੀ NT ਵਿੱਚ ਅਕਸਰ ਹੁੰਦਾ ਹੈ, ਅਤੇ ਇੰਨੇ ਛੋਟੇ ਅਤੇ ਮਾਮੂਲੀ ਲੱਗਣ ਕਾਰਨ, ਇਹਨਾਂ ਐਨਾਫੋਰਿਕ ਹਵਾਲਿਆਂ ਨੂੰ ਅਕਸਰ ਰੱਦ ਕਰ ਦਿੱਤਾ ਜਾਂਦਾ ਹੈ, ਕਿਉਂਕਿ ਸਿਰਫ਼ “ਪ੍ਰਸੰਗ” (context) ਹੀ ਮਾਇਨੇ ਰੱਖਦਾ ਹੈ।
ਤੁਹਾਨੂੰ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਆਰਟੀਕਲ ਵਾਲੇ ਨਾਂਵ ਨੂੰ ਸਮਝਣ ਲਈ ਕੋਈ ਵਿਦਵਾਨ ਜਾਂ ਮਾਸਟਰ ਹੋਣ ਦੀ ਲੋੜ ਨਹੀਂ ਹੈ। ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਆਰਟੀਕਲ ਵਾਲੇ ਨਾਂਵ ਨੂੰ ਇੱਕ ਅਮੂਰਤ ਨਾਂਵ-ਵਿਸ਼ੇਸ਼ਣ ਵਿੱਚ ਬਦਲਣ ਲਈ ਚਲਾਕੀ ਦੀ ਲੋੜ ਹੁੰਦੀ ਹੈ। “ਚਲਾਕ” “ਸ਼ੁੱਧ” “ਪਵਿੱਤਰ” “ਮਸਹ ਕੀਤਾ ਹੋਇਆ” ਆਪਣੇ ਆਪ ਵਿੱਚ ਵਿਸ਼ੇਸ਼ਣ ਹਨ, ਪਰ ਜੇਕਰ ਕੋਈ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਆਰਟੀਕਲ ਲਗਾਉਂਦਾ ਹੈ, ਤਾਂ ਇਹ ਇੱਕ ਨਾਂਵ ਬਣ ਜਾਂਦਾ ਹੈ। ਪਰ ਇਸਦਾ ਅਨੁਵਾਦ “ਚਲਾਕ” ਜਾਂ “ਪਵਿੱਤਰ” ਕਰਨ ਦੀ ਬਜਾਏ, ਕੁਝ ਪੱਖਪਾਤ ਵਿਦਵਾਨਾਂ ਨੂੰ ਪਿਛੇਤਰ “-iness” ਅਤੇ “-ity” ਆਦਿ ਜੋੜਨ ਲਈ ਪ੍ਰੇਰਿਤ ਕਰਦੇ ਹਨ, ਜਿਸ ਨਾਲ ਅਰਥ ਅਮੂਰਤ ਅਤੇ ਉਲਝੇ ਹੋਏ ਰਹਿ ਜਾਂਦੇ ਹਨ।
ਜਦੋਂ ਪਾਠ “ਆਪਣੀ ਚਲਾਕੀ ਨਾਲ ਹੱਵਾ ਨੂੰ ਧੋਖਾ ਦਿੱਤਾ” ਖੁਦ ਚਲਾਕੀ ਦੀ ਉਪਜ ਹੈ, ਤਾਂ ਕੀ ਕਹੀਏ?
ਉਤਪਤ 3:12
וַיאמֶר הָֽאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִਮָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל
ਅਤੇ ਉਸ ਮਨੁੱਖ ਨੇ ਕਿਹਾ, ਉਹ ਔਰਤ ਜਿਹੜੀ ਤੂੰ ਮੇਰੇ ਨਾਲ ਰਹਿਣ ਲਈ ਦਿੱਤੀ ਸੀ, ਉਸਨੇ ਮੈਨੂੰ ਉਸ ਰੁੱਖ ਦਾ ਫਲ ਦਿੱਤਾ ਅਤੇ ਮੈਂ ਖਾ ਲਿਆ।
ਉਤਪਤ 3:12 KJV
ਅਤੇ ਮਨੁੱਖ ਕਹਿ ਰਿਹਾ ਹੈ, “ਉਹ ਔਰਤ ਜਿਸਨੂੰ ਤੂੰ ਉਸਦੇ ਕੋਲ, ਮੇਰੇ ਬਿਲਕੁਲ ਨੇੜੇ ਦਿੱਤਾ ਹੈ, ਉਹ, ਉਹ ਖੁਦ (Himself), ਨੇ ਮੈਨੂੰ ਰੁੱਖ ਵਿੱਚੋਂ ਦਿੱਤਾ ਹੈ, ਅਤੇ ਉਸਨੇ ਖਾ ਲਿਆ ਹੈ।”
ਉਤਪਤ 3:12 RBT
ਪਰ ਅਸੀਂ ਸਾਰੇ ਜਾਣਦੇ ਹਾਂ ਕਿ ਕਿਵੇਂ “ਪ੍ਰਸੰਗ ਨਿਰਧਾਰਤ ਕਰਦਾ ਹੈ” ਅਤੇ ਜਦੋਂ ਤੱਕ ਕੋਈ ਪਰੰਪਰਾ ਦੇ ਭਾਰੀ ਸੁਰੱਖਿਅਤ ਪਵਿੱਤਰ ਨਿਯਮਾਂ ਦੀ ਉਲੰਘਣਾ ਨਹੀਂ ਕਰਦਾ, ਤਾਕਤਵਰ ਲੋਕ ਸੁਰੱਖਿਅਤ ਹਨ।
“ਅਤੇ ਔਰਤ ਦੇਖ ਰਹੀ ਹੈ, ਕਿਉਂਕਿ ਰੁੱਖ ਭੋਜਨ ਲਈ ਚੰਗਾ ਹੈ, ਅਤੇ ਇਹ ਕਿ ਉਹ ਦੋਹਾਂ ਅੱਖਾਂ ਲਈ ਇੱਕ ਤਾਂਘ ਹੈ, ਅਤੇ ਰੁੱਖ ਉਹ ਹੈ ਜਿਸਦੀ ਇੱਛਾ ਕੀਤੀ ਜਾਂਦੀ ਹੈ ਆਪਸ ਵਿੱਚ ਬੁਣਨ ਲਈ, ਅਤੇ ਉਹ ਆਪਣੇ ਆਪ ਦੇ ਫਲ ਵਿੱਚੋਂ ਲੈ ਰਹੀ ਹੈ, ਅਤੇ ਉਹ ਖਾ ਰਹੀ ਹੈ, ਅਤੇ ਉਹ ਆਪਣੇ ਮਨੁੱਖ ਨੂੰ ਵੀ ਦੇ ਰਹੀ ਹੈ ਜੋ ਉਸਦੇ ਬਿਲਕੁਲ ਨੇੜੇ ਹੈ, ਅਤੇ ਉਹ ਖਾ ਰਿਹਾ ਹੈ।”
ਉਤਪਤ 3:6 RBT
ਇਬਰਾਨੀ וָאֹכֵל। ਅਤੇ ਉਸਨੇ ਖਾ ਲਿਆ ਹੈ। ਇਹ ਮੂਲ ਸ਼ਬਦ אכל (akal) ਦਾ ਅਰਥ ਹੈ “ਖਾਣਾ,” ਅਤੇ ਖਾਸ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਰੂਪ (Qal form), ਪੂਰਨ “ਕਾਲ” ਵਿੱਚ “ਉਸਨੇ ਖਾ ਲਿਆ ਹੈ”। ਇੱਥੇ ਸਵਰ ਬਿੰਦੂ (vowel points), ਜੋ ਮਾਸੋਰੇਟਸ (Masoretes) ਦੁਆਰਾ ਜੋੜੇ ਗਏ ਹਨ, ਅਪੂਰਨ ਉੱਤਮ ਪੁਰਖ (first person) ਲਈ ਮਜਬੂਰ ਕਰਦੇ ਹਨ, “ਮੈਂ ਖਾ ਰਿਹਾ ਹਾਂ।” ਆਮ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਦੋਵਾਂ ਵਿਚਕਾਰ ਫਰਕ ਕਰਨ ਲਈ ਇੱਕ ਕਿਰਿਆ ਮੂਲ ਵਿੱਚ ו ਜੋੜਿਆ ਜਾਂਦਾ ਹੈ, ਯਾਨੀ אוֹכל (okel) ਮੈਂ ਖਾ ਰਿਹਾ ਹਾਂ, ਪਰ ਥੋੜ੍ਹੀ ਜਿਹੀ ਚਲਾਕੀ ਭਰੇ ਸਵਰ ਬਿੰਦੂਆਂ ਨਾਲ, ਅਸੀਂ ਇਸਦਾ ਅਰਥ ਉਚਾਰਨ ਦੇ ਤਰੀਕੇ ਨਾਲ “ਮੈਂ ਖਾ ਰਿਹਾ ਹਾਂ” ਬਣਾ ਸਕਦੇ ਹਾਂ ਜਿਵੇਂ ਕਿ ਉੱਥੇ ਇੱਕ ਅੱਖਰ ו ਮੌਜੂਦ ਹੋਵੇ। ਇਹ ਉਹ ਥਾਂ ਹੈ ਜਿੱਥੇ ਤੁਹਾਨੂੰ ਸ਼ਬਦ ਦੇ ਉੱਪਰ ਉਹ ਸਵਰ ਬਿੰਦੂ ਮਿਲਦਾ ਹੈ। ਇਹ ਉੱਥੇ ਇੱਕ ਅਜਿਹੇ ਅੱਖਰ ਦੀ ਨੁਮਾਇੰਦਗੀ ਕਰਨ ਲਈ ਰੱਖਿਆ ਗਿਆ ਹੈ ਜੋ ਉੱਥੇ ਹੈ ਹੀ ਨਹੀਂ। ਕੀ ਇਹ ਕਾਨੂੰਨੀ ਹੈ? ਕੀ ਇਹ ਨਿਆਂਪੂਰਨ ਹੈ? ਕੀ 1200 ਸਾਲ ਪੁਰਾਣੀ ਪਰੰਪਰਾ ਇਸਨੂੰ ਸਹੀ ਬਣਾਉਂਦੀ ਹੈ? ਤੁਸੀਂ ਮੈਨੂੰ ਦੱਸੋ! ਕਿਉਂਕਿ ਉਚਾਰਨ ਦੇ ਤਰੀਕੇ ਨਾਲ ਪੁਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ ਨੂੰ ਵੀ ਜਾਦੂਈ ਢੰਗ ਨਾਲ ਬਦਲ ਦਿੱਤਾ ਗਿਆ ਸੀ।
ਇਬਰਾਨੀ הוא נתנה לי। ਉਸਨੇ ਖੁਦ ਮੈਨੂੰ ਦਿੱਤਾ ਹੈ। ਇਸ ਉਪਵਾਕ ਵਿੱਚ, ਜਿਸ ਸ਼ਬਦ ਨੂੰ “ਉਹ” (ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ – she) (הוא) ਦਾ ਅਰਥ ਦੇਣ ਲਈ ਘੜਿਆ ਗਿਆ ਹੈ, ਭਾਵੇਂ ਕਿ ਇਹ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਪੁਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ “ਉਹ” (he) ਹੈ, ਨੇ ਸਦੀਆਂ ਤੋਂ ਵਿਦਵਾਨਾਂ ਨੂੰ ਉਲਝਾਇਆ ਹੋਇਆ ਹੈ ਕਿਉਂਕਿ ਪੂਰੇ ਪੈਰੇ ਨੇ ਉਹਨਾਂ ਨੂੰ ਹੈਰਾਨ ਕਰ ਦਿੱਤਾ ਹੈ। ਹਰ ਕੋਈ ਜਾਣਦਾ ਹੈ ਕਿ נתנה “ਉਸਨੇ ਦਿੱਤਾ” ਸਪੱਸ਼ਟ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਤੀਜੇ ਪੁਰਖ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਵਿੱਚ ਹੈ। ਪਰ ਹਰ ਕਿਸੇ ਨੇ ਇਸਨੂੰ ਗਲਤ ਸਮਝਿਆ। ਕਿਤੇ ਵੀ ਕੋਈ ਵੀ ਅਨੁਵਾਦ ਸੱਚਾਈ ਦੇ ਨੇੜੇ-ਤੇੜੇ ਵੀ ਨਹੀਂ ਆਇਆ। ਕਿਉਂਕਿ ਪ੍ਰਚਲਿਤ ਪ੍ਰਸੰਗ ਪਵਿੱਤਰ ਨਿਯਮ ਸੀ, ਲਿਖਤ ਖੁਦ ਹੀ ਫਾਲਤੂ ਅਤੇ ਅਧੀਨ ਹੋ ਗਈ। 7ਵੀਂ-10ਵੀਂ ਸਦੀ ਈਸਵੀ ਵਿੱਚ ਮਾਸੋਰੇਟਸ ਨੇ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ ਦੇ ਉਚਾਰਨ ਲਈ ਨਿਕੁਦ (ਸਵਰ ਬਿੰਦੂ) ਨੂੰ ਘੁਟਾਲੇਬਾਜ਼ੀ ਨਾਲ ਰੱਖਿਆ, ਅਤੇ ਉਹ ਸਵਰ ਬਿੰਦੂ ਸਾਰੇ ਇਬਰਾਨੀ ਨਿਕੁਦ ਪਾਠਾਂ ਅਤੇ ਇੰਟਰਲੀਨੀਅਰ ਬਾਈਬਲਾਂ ਵਿੱਚ ਅੱਜ ਤੱਕ ਸੌ ਤੋਂ ਵੱਧ ਮੌਕਿਆਂ ‘ਤੇ ਮੌਜੂਦ ਹਨ, ਅਤੇ ਅਜੇ ਵੀ ਮੌਜੂਦ ਸਾਰੇ ਅਨੁਵਾਦਾਂ ਵਿੱਚ ਝਲਕਦੇ ਹਨ। ਮਾਸੋਰੇਟਸ ਤੋਂ ਬਾਅਦ ਅਗਲੇ ਹਜ਼ਾਰ ਸਾਲਾਂ ਤੱਕ, ਜ਼ਿਆਦਾਤਰ ਵਿਦਵਾਨਾਂ ਨੇ ਉਹਨਾਂ ਨੂੰ ਨਜ਼ਰਅੰਦਾਜ਼ ਕੀਤਾ ਜਾਂ ਧਿਆਨ ਹੀ ਨਹੀਂ ਦਿੱਤਾ। ਚਰਚ ਦੇ ਪਿਤਾਵਾਂ (Church Fathers) ਨੇ ਕਦੇ ਵੀ ਪੜਨਾਂਵਾਂ ਨੂੰ ਨਹੀਂ ਛੂਹਿਆ ਜਿੱਥੋਂ ਤੱਕ ਮੈਂ ਦੇਖਿਆ ਹੈ, ਅਤੇ ਉਹਨਾਂ ਨੂੰ ਸਵਾਲ ਕਰਨ ਲਈ ਕੋਈ “ਚਰਚ ਮਾਵਾਂ” (Church Mothers) ਨਹੀਂ ਸਨ।
ਗੇਸੇਨੀਅਸ (Gesenius), ਜਿਸਨੂੰ 19ਵੀਂ ਸਦੀ ਤੋਂ ਇਬਰਾਨੀ ਵਿਆਕਰਣ ਦਾ ਮਾਸਟਰ ਮੰਨਿਆ ਜਾਂਦਾ ਹੈ, ਨੇ ਧਿਆਨ ਦਿੱਤਾ ਅਤੇ ਮਾਸੋਰੇਟਸ ਨੂੰ ਪੜਨਾਂਵ ਨੂੰ ਗਲਤ ਤਰੀਕੇ ਨਾਲ ਦਰਸਾਉਣ ਲਈ ਟੋਕਿਆ, ਪਰ ਉਹ ਖੁਦ ਇਸਦੀ ਸਪੱਸ਼ਟ ਵਰਤੋਂ ਤੋਂ ਹੈਰਾਨ ਸੀ। ਉਸਨੇ ਅੰਦਾਜ਼ਾ ਲਗਾਇਆ ਕਿ ਇਹ “ਇੱਕ ਲਿਖਤ ਦੀ ਵਿਲੱਖਣਤਾ” (an orthographic peculiarity) ਸੀ, ਇੱਕ “ਐਪੀਸੀਨ ਵਰਤੋਂ” (epicene use) (ਜਿਸਦਾ ਅਰਥ ਹੈ ਇੱਕ ਵਿਆਕਰਣਿਕ ਲਿੰਗ ਜੋ ਪੁਲਿੰਗ ਅਤੇ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਦੋਵਾਂ ਨੂੰ ਸ਼ਾਮਲ ਕਰਦਾ ਹੈ ਜਾਂ ਇੱਕ ਅਜਿਹੇ ਨਾਂਵ ਜਾਂ ਪੜਨਾਂਵ ਦਾ ਹਵਾਲਾ ਦਿੰਦਾ ਹੈ ਜਿਸਦਾ ਦੋਵਾਂ ਲਿੰਗਾਂ ਲਈ ਇੱਕੋ ਰੂਪ ਹੁੰਦਾ ਹੈ) ਅਤੇ ਇਹ ਕਿ,
ਰੂਪ הוּא ਪੈਂਟਾਟਿਊਚ (Pentateuch) ਦੇ ਵਿਅੰਜਨ ਪਾਠ (Kethîbh) ਵਿੱਚ ਵੀ ਖੜ੍ਹਾ ਹੈ (ਗਿਆਰਾਂ ਥਾਵਾਂ ਨੂੰ ਛੱਡ ਕੇ) ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ הִיא ਲਈ।
(ਦੇਖੋ ਗੇਸੇਨੀਅਸ ਇਬਰਾਨੀ ਵਿਆਕਰਣ 32/k)।
ਇਬਰਾਨੀ ਸਪੱਸ਼ਟ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਪੜਨਾਂਵਾਂ ਨਾਲ ਫਰਕ ਕਰਦੀ ਹੈ। ਦੂਜੇ ਪਾਸੇ, ਅਜਿਹੇ ਮੌਕੇ ਹਨ ਜਿੱਥੇ ਲਿਖਤ ਐਪੀਸੀਨ (ਦੋਵਾਂ ਲਿੰਗਾਂ ਲਈ ਵਰਤੀ ਜਾਂਦੀ) ਹੁੰਦੀ ਹੈ। ਇੱਕ ਪਿਛੇਤਰ “ך” ਹੈ (ਲਿੰਗ ਦੇ ਅਧਾਰ ‘ਤੇ “-kha” ਜਾਂ “akh” ਵਜੋਂ ਉਚਾਰਿਆ ਜਾਂਦਾ ਹੈ)। ਇਹ ਨਾਂਵਾਂ ‘ਤੇ ਪੁਲਿੰਗ ਅਤੇ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਦੋਵਾਂ ਦੇ ਸਬੰਧਾਂ ਲਈ ਵਰਤਿਆ ਜਾਂਦਾ ਹੈ। ਇੱਕ ਹੋਰ ਪਿਛੇਤਰ ים- (ਉਚਾਰਨ “-im”) ਹੈ ਜੋ ਇੱਕ ਬਹੁਵਚਨ ਪਿਛੇਤਰ ਹੈ ਜੋ ਪੁਲਿੰਗ ਅਤੇ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਦੋਵਾਂ ਲਈ ਸੰਮਿਲਿਤ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਵਰਤਿਆ ਜਾਂਦਾ ਹੈ। ਪਰ ਜੇ ਮੈਂ “female fallen ones” ਲਈ ਸ਼ਬਦ ਲਿਖਣਾ ਚਾਹੁੰਦਾ ਹਾਂ ਤਾਂ ਇਹ נְפִילוֹת (Nephilot) ਹੋਵੇਗਾ ਨਾ ਕਿ Nephilim, “fallen ones।” ਜਾਂ ਇੱਥੋਂ ਤੱਕ ਕਿ אֱלֹהוֹת elohot “ਦੇਵੀਆਂ” (goddesses) ਨਾ ਕਿ elohim “ਦੇਵਤੇ” (gods)। ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਲਈ ਬਹੁਵਚਨ ਉਸ ਪੁਲਿੰਗ ਬਹੁਵਚਨ ਤੋਂ ਵੱਖਰਾ ਹੈ ਜੋ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਨੂੰ ਸ਼ਾਮਲ ਕਰਦਾ ਹੈ। ਜੇਕਰ ਪਾਠ “ך” ਦੇ ਮਾਮਲੇ ਵਾਂਗ ਫਰਕ ਨਹੀਂ ਕਰਦਾ ਤਾਂ ਸਾਨੂੰ ਪ੍ਰਸੰਗ ਦਾ ਸਹਾਰਾ ਲੈਣਾ ਪੈਂਦਾ ਹੈ। ਪਰ ਜੇ ਲਿਖਤਾਂ ਸਪੱਸ਼ਟ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਲਿੰਗ ਦਾ ਫਰਕ ਕਰਦੀਆਂ ਹਨ, ਤਾਂ ਕੀ ਅਸੀਂ ਉਹਨਾਂ ਨੂੰ ਤੋੜ ਸਕਦੇ ਹਾਂ ਜੇਕਰ ਚੀਜ਼ਾਂ ਬਿਲਕੁਲ ਸਹੀ ਨਹੀਂ ਲੱਗਦੀਆਂ?
ਵਿਦਵਾਨਾਂ ਨੂੰ ਇਹ ਪਤਾ ਲਗਾਉਣ ਵਿੱਚ ਸਦੀਆਂ ਲੱਗ ਗਈਆਂ ਕਿ ਪੁਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ ਨੂੰ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਕਿਵੇਂ ਬਣਾਇਆ ਜਾਵੇ। ਅਤੇ ਇਸੇ ਕਰਕੇ ਕੋਈ ਵੀ ਜੋ “ਮਾਸਟਰਾਂ” ਦੀ ਸਮੱਗਰੀ ਦਾ ਅਧਿਐਨ ਕਰਨ ਦੀ ਕੋਸ਼ਿਸ਼ ਕਰਦਾ ਹੈ, ਉਹ ਲਾਜ਼ਮੀ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਪੇਸ਼ ਕੀਤੀ ਗਈ ਭਾਸ਼ਾ ਦੀ ਅਤਿਅੰਤ “ਜਟਿਲਤਾ” ਤੋਂ ਦੂਰ ਹੋ ਜਾਂਦਾ ਹੈ। ਵਿਦਵਾਨਾਂ ‘ਤੇ ਛੱਡ ਦਿਓ ਕਿ ਉਹ ਕਿਸੇ ਭਾਸ਼ਾ ਨੂੰ ਕਿਸੇ ਲਈ ਵੀ ਸਮਝਣ ਲਈ ਬਹੁਤ ਗੁੰਝਲਦਾਰ ਬਣਾ ਦੇਣ, ਇੱਥੋਂ ਤੱਕ ਕਿ “ਉਹ” (he) ਅਤੇ “ਉਹ” (she) ਵਰਗੇ ਬੁਨਿਆਦੀ ਸ਼ਬਦਾਂ ਨੂੰ ਵੀ, ਅਤੇ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਲੋਕ ਕਦੇ ਵੀ ਕੋਸ਼ਿਸ਼ ਕਰਨ ਦੀ ਹਿੰਮਤ ਨਹੀਂ ਕਰਨਗੇ।

ਪ੍ਰਸੰਗ ਕੀ ਹੈ?
ਅਸਲ ਵਿੱਚ, ਇਹ ਸਿਰਫ਼ ਪੁਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ ਹੈ। ਕੋਈ ਜਾਦੂ ਨਹੀਂ, ਕੋਈ ਵਿਲੱਖਣਤਾ ਨਹੀਂ, ਕੋਈ ਰਹੱਸ ਨਹੀਂ, ਕੋਈ ਦੋ-ਪੱਖੀ ਐਪੀਸੀਨ ਵਰਤੋਂ ਨਹੀਂ, ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਲਈ ਕੋਈ “ਬਦਲ” ਨਹੀਂ। “ਉਹ” (He) ਦਾ ਅਰਥ ਹੈ, ਬਿਨਾਂ ਕਿਸੇ ਹੈਰਾਨੀ ਦੇ, “ਉਹ”। ਪਰ ਪ੍ਰਸੰਗ ਦੀ ਵਿਆਖਿਆ? ਉਹ, ਰਹੱਸ ਹੈ। ਯਹੂਦੀ-ਈਸਾਈ ਸੰਸਾਰ ਵਿੱਚ ਪੁਲਿੰਗ-ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਦੇ ਧਾਰਮਿਕ ਪੈਰਾਡਾਈਮ ਦੀ ਵਿਆਖਿਆ ਕਰਨ ਦਾ ਸਿਰਫ਼ ਇੱਕ ਹੀ ਅਧਿਕਾਰਤ ਤਰੀਕਾ ਸੀ: ਲੜੀਵਾਰ ਦਰਜਾਬੰਦੀ (hierarchy)। ਪ੍ਰਾਚੀਨ ਯਹੂਦੀ ਰਾਸ਼ਟਰ ਵੀ ਪਰੰਪਰਾ ਤੋਂ ਪਿੱਛੇ ਨਹੀਂ ਹਟਿਆ। ਅਤੇ ਜੇਕਰ ਤੁਸੀਂ ਇਸਦੀ ਉਲੰਘਣਾ ਕੀਤੀ, ਤਾਂ ਤੁਹਾਡੇ ਸਥਾਨਕ ਪ੍ਰਾਰਥਨਾ ਸਥਾਨ ਜਾਂ ਚਰਚ ਦੇ ਸਾਹਮਣੇ ਵਿਹੜੇ ਵਿੱਚ ਤੁਹਾਡੇ ਲਈ ਇੱਕ ਖੰਭਾ ਅਤੇ ਅੱਗ ਉਡੀਕ ਰਹੀ ਸੀ। ਜਿਸ ਕਿਸੇ ਨੇ ਵੀ ਯਿਸੂ ਦੀ ਖੁਸ਼ਖਬਰੀ ਦੀ ਕਹਾਣੀ ਸੁਣੀ ਹੈ, ਉਹ ਜਾਣਦਾ ਹੈ ਕਿ ਇਹ ਇੱਕ ਕੁਆਰੀ ਔਰਤ ਦੁਆਰਾ ਸੰਸਾਰ ਵਿੱਚ ਪੈਦਾ ਹੋਏ “ਸਵਰਗ ਦੇ ਮਨੁੱਖ” ਦੀ ਗੱਲ ਕਰਦੀ ਹੈ। ਇੱਕ “ਔਰਤ ਵਿੱਚੋਂ ਲੰਘਦਾ ਮਨੁੱਖ” ਕਹਾਣੀ ਦੇ ਕੇਂਦਰ ਵਿੱਚ ਹੈ, ਯਾਨੀ ਦੁਬਾਰਾ ਜਨਮਿਆ। ਪਰ ਜਦੋਂ ਕਿ ਬਹੁਤ ਸਾਰੇ ਇਸ ਨੂੰ ਪਹਿਲਾਂ ਹੀ ਜਾਣਦੇ ਹਨ, ਇਹ ਜੋ ਬਣਾਏਗਾ ਉਹ ਇੱਕ ਚੱਕਰਵਰਤੀ ਪੈਰਾਡਾਈਮ ਹੈ “ਜਿਵੇਂ ਔਰਤ ਮਨੁੱਖ ਵਿੱਚੋਂ ਹੈ, ਤਿਵੇਂ ਮਨੁੱਖ ਔਰਤ ਰਾਹੀਂ/ਦੁਆਰਾ (διὰ) ਹੈ” (1 ਕੁਰਿੰ. 11:12) ਪਰ ਪੈਰਾਡਾਈਮ ਖੁੰਝ ਗਿਆ ਸੀ ਅਤੇ ਇਸ ਲਈ NT ਅਨੁਵਾਦ ਯੂਨਾਨੀ διὰ “ਰਾਹੀਂ/ਦੁਆਰਾ” ਨੂੰ ਰੱਦ ਕਰਦੇ ਹਨ ਅਤੇ “ਤੋਂ ਪੈਦਾ ਹੋਇਆ” ਸ਼ਬਦ ਦੀ ਵਰਤੋਂ ਕਰਦੇ ਹਨ। KJV ਇਸ ਸਬੰਧ ਵਿੱਚ ਸਹੀ ਸੀ।
ਪੜਨਾਂਵਾਂ ਬਾਰੇ ਕੁਝ ਨਹੀਂ ਬਦਲਦਾ, ਪਰ ਜੇਕਰ ਇੱਕ ਮਨੁੱਖ ਨੂੰ ਇੱਕ ਔਰਤ ਵਿੱਚੋਂ “ਲੰਘਣਾ” ਚਾਹੀਦਾ ਹੈ, ਤਾਂ ਚੀਜ਼ਾਂ ਨਿਸ਼ਚਿਤ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਡੂੰਘੀਆਂ ਹੋ ਜਾਂਦੀਆਂ ਹਨ ਕਿ ਉਹਨਾਂ ਦੀ ਵਰਤੋਂ ਕਿਵੇਂ ਕੀਤੀ ਜਾ ਸਕਦੀ ਹੈ। “ਉਸਨੇ ਆਪਣੇ ਆਪ ਨੂੰ ਦਿੱਤਾ ਹੈ,” “ਉਹ ਖੁਦ ਉਹ ਹੈ,” “ਉਹ ਖੁਦ ਉਹ ਹੈ,” “ਮੈਂ ਖੁਦ ਉਹ ਹਾਂ,” “ਉਹ ਖੁਦ ਮੈਂ ਹਾਂ।” ਇਹ ਇੱਕ ਪੁਲਿੰਗ ਸਵੈ ਅਤੇ ਇੱਕ ਇਸਤਰੀ ਸਵੈ ਦੇ ਆਪਸ ਵਿੱਚ ਜੁੜੇ ਹੋਣ, ਜਾਂ ਇੱਕ ਡੋਰੀ ਵਿੱਚ ਬੁਣੇ ਜਾਣ ਦਾ ਮਾਮਲਾ ਬਣ ਜਾਂਦਾ ਹੈ। ਅਤੇ ਇਸ ਲਈ ਯਿਸੂ ਦਾ ਇਹ ਕਹਿਣਾ ਕਿ, “ਮੈਂ ਖੁਦ ਸੜਕ ਹਾਂ” ਉਹ ਸ਼ਾਇਦ “ਦੂਜੇ” ਸਵੈ, “ਉਸ” ਬਾਰੇ ਗੱਲ ਕਰ ਰਿਹਾ ਹੋਵੇ ਜਿਸ ਰਾਹੀਂ ਉਹ ਪੈਦਾ ਹੋਇਆ ਸੀ ਅਤੇ ਜਿਸ ਨਾਲ ਉਹ ਜੁੜਿਆ ਹੋਇਆ ਸੀ। ਉਹ ਕੋਡ ਵਿੱਚ ਗੱਲ ਨਹੀਂ ਕਰ ਰਿਹਾ ਹੋਵੇਗਾ, ਕਿਉਂਕਿ ਬਹੁਤ ਸਾਰੇ ਪਹਿਲਾਂ ਹੀ ਇਸ ਵਿਚਾਰ ਨੂੰ ਘੱਟੋ-ਘੱਟ ਅੰਸ਼ਕ ਤੌਰ ‘ਤੇ ਸਮਝਦੇ ਹਨ, ਜਦੋਂ ਉਹ ਕਹਿੰਦੇ ਹਨ “ਮੇਰਾ ਬਿਹਤਰ ਅੱਧ” (my better half)। ਇਹ ਕੋਡ ਵਾਲੀ ਗੱਲ ਨਹੀਂ ਹੈ, ਸਿਰਫ਼ ਰਹੱਸ ਦੀ ਡੂੰਘਾਈ ਹੈ ਜਿਵੇਂ ਕਿ ਪੌਲੁਸ ਨੇ ਲਿਖਿਆ ਸੀ, “ਇਹ ਰਹੱਸ ਡੂੰਘਾ ਹੈ!”
הִוא ਉਚਾਰਨ ਯੋਗ ਵੀ ਨਹੀਂ ਹੈ। ਅਸਲ ਵਿੱਚ, ਇੱਕ ਰੱਬੀ ਦੁਆਰਾ ਆਪਣੇ ਸਰੋਤਿਆਂ ਨੂੰ ਇਸ ਸ਼ਬਦ ਨੂੰ “ਹੀ” (hee) ਵਜੋਂ ਪੜ੍ਹਨਾ ਇੱਕ ਬਹੁਤ ਵੱਡੇ ਝੂਠ ਤੋਂ ਘੱਟ ਨਹੀਂ ਹੈ, ਕਿਉਂਕਿ ਸਰੋਤੇ ਇਸਤਰੀ ਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ היא ਸੁਣ ਰਹੇ ਹਨ। ਪੁਲਿੰਗ ਪੜਨਾਂਵ הוא ਦਾ ਉਚਾਰਨ “ਹੂ” (hoo) ਹੁੰਦਾ ਹੈ ਪਰ ਉੱਥੇ ਰੱਖਿਆ ਗਿਆ ਸਵਰ ਬਿੰਦੂ “ਈ” (ee) ਦੀ ਆਵਾਜ਼ ਦਾ ਹੈ। ਜੇਕਰ ਤੁਸੀਂ ਇਸਨੂੰ ਉੱਚੀ ਆਵਾਜ਼ ਵਿੱਚ ਪੜ੍ਹਨ ਦੀ ਕੋਸ਼ਿਸ਼ ਕਰਦੇ ਹੋ ਤਾਂ ਤੁਸੀਂ “ਹੀ-ਊ” (heeoo) ਕਹਿ ਰਹੇ ਹੋਵੋਗੇ। ਇੰਟਰਨੈਟ ‘ਤੇ ਖਿੰਡੇ ਹੋਏ ਲਿਪੀਅੰਤਰਨਾਂ ਵਿੱਚ ਵੀ, ਉਹ “hî” ਜਾਂ “hee” ਲਿਖਦੇ ਹਨ:

ਇਹ ਘੁਟਾਲਾ ਪੈਂਟਾਟਿਊਚ ਦੇ ਅਨੁਵਾਦਾਂ ਅਤੇ ਵਿਆਖਿਆ ਕੀਤੀ ਗਈ ਰੂਪ ਵਿਗਿਆਨ (morphologies) ਵਿੱਚ ਵਾਰ-ਵਾਰ ਵਾਪਰਦਾ ਹੈ। ਉਤਪਤ 3:12 הִוא ਦੀ ਗਲਤ ਵਰਤੋਂ ਦਾ ਪਹਿਲਾ ਮੌਕਾ ਹੈ ਅਤੇ ਇਸ ਰੂਪ ਦੀ ਇੱਕ ਤੇਜ਼ ਡਾਟਾਬੇਸ ਖੋਜ ਦਰਸਾਉਂਦੀ ਹੈ ਕਿ ਲਗਭਗ 105 ਥਾਵਾਂ ਹਨ ਜਿੱਥੇ ਅਜਿਹਾ ਹੁੰਦਾ ਹੈ। ਕਿਸੇ ਨੇ ਵੀ ਇਸਨੂੰ ਕਦੇ ਨਹੀਂ ਸਮਝਿਆ, ਅਤੇ ਕਿਸੇ ਨੇ ਵੀ ਗਲਤ ਨਿਕੁਦ ਬਿੰਦੂਆਂ ਨੂੰ ਠੀਕ ਜਾਂ ਹਟਾਇਆ ਨਹੀਂ ਹੈ। ਗੇਸੇਨੀਅਸ ਦੁਆਰਾ 120 ਸਾਲ ਪਹਿਲਾਂ ਇਸ ਬਾਰੇ ਲਿਖਣ ਤੋਂ ਬਾਅਦ ਵੀ, ਕਿਸੇ ਨੇ ਵੀ ਉਹਨਾਂ ਦਾ ਇਮਾਨਦਾਰੀ ਨਾਲ ਅਨੁਵਾਦ ਨਹੀਂ ਕੀਤਾ ਹੈ, ਅਤੇ ਸਾਰੇ ਅਨੁਵਾਦ ਅੱਜ ਤੱਕ ਅਖੌਤੀ “ਵਿਲੱਖਣਤਾ” ਨੂੰ ਦਰਸਾਉਂਦੇ ਹਨ।
ਕੀ ਔਰਤਾਂ ਇਹ ਜਾਣਨ ਲਈ ਸੱਚਮੁੱਚ ਉਤਸੁਕ ਨਹੀਂ ਹੋਣਗੀਆਂ ਕਿ ਇਹ ਪਾਠ ਅਸਲ ਵਿੱਚ ਕੀ ਕਹਿ ਰਹੇ ਹਨ?
| ਹਵਾਲਾ | ਇਬਰਾਨੀ |
|---|---|
| Gen.3.12 | וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־ לִּי מִן־ הָעֵץ וָאֹכֵל׃ |
| Gen.3.20 | וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־ חָי׃ |
| Gen.7.2 | מִכֹּל׀ הָבְּהֵמָה הָטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־ לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃ |
| Gen.12.18 | וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּ֕אמֶר מַה־ זֹּאת עָשִׂיתָ לּי לָ֚ਮָּה לֹא־ הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃ |
| Gen.12.19 | לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לי לְאִשָּׁה וְעַתָּ֕ה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃ |
| Gen.14.7 | וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־ עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּ֕וּ אֶת־ כָּל־ שְׂדֵה הָעֲਮָלֵקי וְגַם אֶת־ הָאֱਮֹרִי הָיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּਮָר׃ |
| Gen.14.8 | וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־ סְדֹ֜ם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־ צעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הָשִּׂਦִּים׃ |
| Gen.19.38 | וְהָצְּעִירָה גַם־ הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־ עַמּי הוּא אֲבִי בְנֵי־ עַਮּוֹן עַד־ הָיּוֹם׃ס |
| Gen.20.5 | הֲלֹא הוּא אָמַר־ לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא־ גַם־ הִוא אָਮְਰָה אָחִי הוּא בְּתָם־ לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת׃ |
| Gen.20.12 | וְגַם־ אָמְנָ֗ה אֲחֹתִי בַת־ אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת־ אִਮּי וַתְּהִי־ לי לְאִשָּׁה׃ |
| Gen.21.22 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִיਮֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל שַׂר־ צְਬָאוֹ אֶל־ אַבְਰָהָם לֵאמר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁਰ־ אַתָּה עֹਸ਼ֶׂה׃ |
| Gen.22.20 | וַיְהִ֗י אַחֲרֵי הָדְּਬָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּਦ לְאַבְਰָהָם לֵאמר הִ֠נֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־ הִוא בָּנים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃ |
| Gen.22.24 | וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁਮָהּ ਰְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם־ הִוא אֶת־ טֶבַח וְאֶת־ גַּחַם וְאֶת־ תַּחַשׁ וְאֶת־ מַעֲכָה׃ס |
| Gen.23.2 | וַתָּמָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְਰָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃ |
| Gen.23.19 | וְאַחֲרֵי־ כֵן קָבַר אַבְרָהָ֜ם אֶת־ שָׂרָה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־ מְעָרַ֞ת שְׂדֵה הָמַּכְפֵּלָה עַל־ פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃ |
| Gen.24.44 | וְאָמְרָה אֵלַי גַּם־ אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְਮַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־ הֹכִיחַ יְהוָה לְਬֶן־ אֲדֹנִי׃ |
| Gen.26.9 | וַיִּקְרָא אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּאמֶਰ אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָਮַרְתָּ אֲחֹתִי הוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָਕ כִּי אָਮַרְתִּי פֶּן־ אָמוּת עָלֶיהָ׃ |
| Gen.26.12 | וַיִּזְרַע יִצְחָਕ בָּאָרֶץ הָהִוא וַיִּਮְצָא בַּשָּׁנָה הָהוא מֵאָה שְׁעָרים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃ |
| Gen.27.38 | וַיֹּאמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־ אָבִ֗יו הָבְרָכָה אַחַת הִוא־ לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם־ אָנִי אָבי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּਬְךְּ׃ |
| Gen.29.2 | וַיַּ֞ਰְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־ שׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־ צֹאן רֹבְצִים עָליהָ כִּ֚י מִן־ הָבְּאֵਰ הָהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־ פִּי הָבְּאֵਰ׃ |
| Gen.29.9 | עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל׀ בָּ֗אָה עִם־ הָצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃ |
| Gen.32.19 | וְאָਮַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹני לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־ הוּא אַחֲרֵינוּ׃ |
| Gen.35.20 | וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־ קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־ רָחֵל עַד־ הָיּוֹם׃ |
| Gen.35.22 | וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הָהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־ בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָביו וַיִּשְׁਮַע יִשְׂרָאֵלפ וַיִּהְיוּ בְנֵי־ יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃ |
| Gen.35.27 | וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־ יִצְחָਕ אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶਬְרוֹן אֲשֶׁר־ גָּਰ־ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָਕ׃ |
| Gen.38.1 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־ אִישׁ עֲדֻלָּמי וּשְׁמוֹ חִירָה׃ |
| Gen.38.21 | וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־ אַנְਸ਼ֵי מְקֹמָהּ לֵאਮֹר אַיֵּה הָקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל־ הָדָּרֶךְ וַיֹּאਮְרוּ לֹא־ הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃ |
| Gen.38.25 | הִוא מוּצֵ֗את וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־ חָਮִיהָ לֵאਮֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־ אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכי הָרָה וַתֹּאਮֶר הַכֶּਰ־ נָא לְਮִ֞י הָחֹתֶਮֶת וְהָפְּתִילִים וְהָמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃ |
| Gen.47.6 | אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־ אָביךָ וְאֶת־ אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶਰֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־ יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־ בָּם אַנְשֵׁי־ חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־ אֲשֶׁר־ לִי׃ |
| Gen.47.17 | וַיָּבִיאוּ אֶת־ מִקְנֵיהֶם אֶל־ יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּਨ לָהֶם יוֹסֵף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵה הָצֹּאן וּבְמִקְנֵה הָבָּקָר וּבַחֲמֹרים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־ מִקְנֵהם בַּשָּׁנָה הָהִוא׃ |
| Gen.47.18 | וַתִּתֹּם הָשָּׁנָה הָהִוא֒ וַיָּבֹאוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָה הָשֵּׁנִ֗ית וַיֹּאਮְרוּ לוֹ לֹא־ נְכַחֵד מֵאֲדֹਨִי כִּ֚י אִם־ תַּם הָכּסֶף וּמִקְנֵה הָבְּהֵਮָה אֶל־ אֲדֹਨੀ לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹਨִי בִּלְתִּי אִם־ גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְਮָתֵנוּ׃ |
| Exo.3.8 | וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּילוֹ׀ מִיַּד מִצְרַ֗יִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־ הָאָרֶץ הָהִוא֒ אֶל־ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־ מְקוֹם הָכְּנַעֲנִי וְהָחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהָפְּרִזִּי וְהָחִוּי וְהָיְבוּסִי׃ |
| Exo.12.15 | שִׁבְעַת יָਮִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַ֚ך בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִיִּשְׂਰָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁਨ עַד־ יוֹם הָשְּׁבִעִי׃ |
| Exo.12.19 | שִׁבְעַת יָਮִים שְׂאֹ֕ר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל מַחְਮֶ֗צֶת וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מֵעֲדַת יִשְׂਰָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ |
| Exo.22.26 | כִּי הִוא לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־ יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתּי כִּי־ חַנּוּן אָנִי׃ਸ |
| Lev.2.6 | פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃ਸ |
| Lev.2.15 | וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא׃ |
| Lev.5.12 | וֶהֱבִיאָהּ אֶל־ הָכֹּהֵן֒ וְקָਮַץ הָכֹּהֵן׀ מִ֠מֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־ אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הָמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא׃ |
| Lev.6.2 | צַו אֶת־ אַהֲרֹן וְאֶת־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָ֡ה עַל מוֹקְדָה עַל־ הָמִּזְבֵּחַ כָּל־ הָלַּיְלָה עַד־ הָבֹּקֶר וְאֵשׁ הָמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ |
| Lev.6.10 | לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם׃ |
| Lev.6.18 | דַּבֵּר אֶל־ אַהֲרֹן וְאֶל־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָחַטָּאת בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵט הָחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.6.22 | כָּל־ זָכָר בַּכֹּהֲנים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.10.12 | וַיְדַבֵּר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ אַהֲרֹ֗ן וְאֶל אלְעָזָר וְאֶל־ אִיתָמָר׀ בָּנָיו הָנּוֹתָרִים֒ קְחוּ אֶת־ הָמִּנְחָ֗ה הָנּוֹתֶਰֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הָמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.10.13 | וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק־ בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה כִּי־ כֵן צֻוֵּיתִי׃ |
| ਲੇਵੀ.11.6 | וְאֶת־ הָאַרְנֶ֗בֶת כִּי־ מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְריסָה טְਮֵאָה הוא לָכֶם׃ |
| ਲੇਵੀ.11.26 | לְכָל־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁסַע׀ אֵינֶנָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְਮֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־ הָנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְਮָא׃ |
| ਲੇਵੀ.13.8 | וְרָאָה הָכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הָמִּסְפַּחַת בָּעוֹਰ וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן צָרַעַת הִוא׃פ |
| ਲੇਵੀ.13.11 | צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹਰ בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרנּוּ כִּי טָਮֵא הוּא׃ |
| ਲੇਵੀ.13.22 | וְאִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹਰ וְטִਮֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.13.25 | וְרָאָה אֹתָהּ הָכֹּהਨ וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶהָ עָਮֹק מִן־ הָעוֹਰ צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִਮֵּא אֹתוֹ הָכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.13.26 | וְאִם׀ יִרְਅֶנָּה הָכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּה אֵין־ בַּבֶּהֶਰֶת שֵׂעָר לָਬਾਨ וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן־ הָעוֹਰ וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּੀרוֹ הָכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים׃ |
| ਲੇਵੀ.13.27 | וְרָאָהוּ הָכֹּהֵן בַּיּוֹם הָשְּׁבִיעי אִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹਰ וְטִਮֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.13.28 | וְאִם־ תַּחְתֶּיהָ תַעֲਮֹד הָבַּהֶ֜ਰֶת לֹא־ פָשְׂתָה בָעוֹਰ וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הָמִּכְוָה הוא וְטִהֲרוֹ הָכֹּהֵן כִּי־ צָרֶਬֶת הָמִּכְוָה הִוא׃פ |
| ਲੇਵੀ.13.42 | וְכִי־ יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַਮְਦָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָਰַחְਤּוֹ אוֹ בְגַבַּחְਤּוֹ׃ |
| ਲੇਵੀ.13.52 | וְשָׂרַף אֶת־ הָਬֶּ֜ਗֶד אוֹ אֶת־ הָשְּׁਤִי׀ אוֹ אֶת־ הָעֵ֗ਰֶב בַּצֶּਮֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים א֚וֹ אֶת־ כָּל־ כְּלִי הָעוֹਰ אֲשֶׁਰ־ יִהְיֶה בוֹ הָנָּגַע כִּי־ צָרַעַת ਮַਮְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂਰֵף׃ |
| ਲੇਵੀ.13.55 | וְרָאָה הָכֹּהֵ֜ן אַחֲਰֵי׀ הֻכַּבֵּס אֶת־ הָנֶּ֗ਗַע וְ֠הִנֵּה לֹא־ הָפַךְ הָנֶּגַע אֶת־ עֵינוֹ וְהָנֶּגַע לֹא־ פָשָׂה טָਮֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂਰְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָਰַחְਤּוֹ אוֹ בְגַבַּחְਤּוֹ׃ |
| ਲੇਵੀ.14.44 | וּਬָא הָכֹּהֵן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּה פָּשָׂה הָנֶּגַע בַּਬָּיִת צָרַעַת ਮַਮְאֶרֶת הִוא בַּਬַּיִת טָਮֵא הוּא׃ |
| ਲੇਵੀ.15.3 | וְזֹאת תִּהְיֶה טֻਮְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ ਰָਰ בְּשָׂਰ֞וֹ אֶת־ זוֹב֗וֹ אוֹ־ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻਮְאָתוֹ הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.15.23 | וְאִם עַל־ הָמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא אוֹ עַל־ הָכְּלִי אֲשֶׁਰ־ הִוא יֹשֶׁਬֶת־ עָלָיו בְּנָגְעੋ־ בוֹ יִטְਮָא עַד־ הָעָרֶב׃ |
| ਲੇਵੀ.15.25 | וְאִשָּׁ֡ה כִּי־ יָזוּਬ זוֹב דָּਮָ֜הּ יָਮִים רַבִּ֗ים בְּלֹא עֶת־ נִדָּਤָהּ אוֹ כִי־ תָזוּਬ עַל־ נִדָּਤָהּ כָּਲ־ יְਮֵ֞י זוֹב טֻਮְאָתָ֗הּ כִּੀਮֵי נִדָּਤָהּ תִּהְיֶה טְਮֵאָה הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.17.11 | כִּי נֶפֶשׁ הָבָּשָׂר בַּדָּם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּיו לָכֶם עַל־ הָמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־ הָדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃ |
| ਲੇਵੀ.17.14 | כִּי־ נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂ֗ר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא֒ וָאֹਮַר לִבְנֵי יִשְׂਰָאֵל דַּਮ כָּל־ בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂਰ דָּמוֹ הִוא כָּל־ אֹכְלָיו יִכָּרֵת׃ |
| ਲੇਵੀ.18.7 | עֶרְוַת אָביךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.8 | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָביךָ הִוא׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.12 | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָביךָ הִוא׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.13 | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אִמְּךָ לֹא תְגַਲֵּה כִּי־ שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.14 | עֶרְוַת אֲחִי־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל־ אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.15 | עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַਲֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.16 | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָחיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחיךָ הִוא׃ס |
| ਲੇਵੀ.18.17 | עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת־ בַּਤ־ בְּנהּ וְאֶת־ בַּਤ־ בִִּתָּ֗הּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִਮָּה הִוא |
| ਲੇਵੀ.18.22 | וְאֶת־ זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא׃ |
| ਲੇਵੀ.19.20 | וְ֠אִישׁ כִּי־ יִשְׁכַּב אֶת־ אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־ זֶ֗ਰַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱਰֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְਦָּתָה אוֹ חֻפְਸ਼ָה לֹא נִਤַּן־ לָהּ בִּקֹּਰֶת תִּהְיֶה לֹא יוּਮְתוּ כִּי־ לֹא חֻਪָּשָׁה׃ |
| ਲੇਵੀ.20.6 | וְהָנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל־ הָאֹבֹת וְאֶל־ הָיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲਰֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־ פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הָהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ׃ |
| ਲੇਵੀ.22.3 | אֱמֹר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹתֵיכֶ֜ם כָּל־ אִישׁ׀ אֲשֶׁר־ יִקְਰַב מִכָּל־ זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־ הָקֳּדָשִׁים אֲשֶׁਰ יַקְדִּישׁוּ בְנֵי־ יִשְׂਰָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה׃ |
| ਲੇਵੀ.23.3 | שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה֒ וּבַיּוֹם הָשְּׁבִיעִ֗י שַׁਬַּת שַׁਬָּתוֹן מִקְਰָא־ קֹדֶשׁ כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲਸ਼ׂוּ שַׁਬָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹਲ מוֹשְׁਬֹתֵיכֶם׃ਪ |
| ਲੇਵੀ.23.36 | שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הָשְּׁਮִינִ֡י מִקְਰָא־ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶ֜ם וְהִקְਰַਬְਤֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל־ מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲਸ਼ׂוּ׃ |
| ਲੇਵੀ.25.10 | וְקִדַּਸ਼ְתֶּ֗ם אֵת שְׁਨַת הָחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְਰָאתֶם דְּרוֹਰ בָּאָਰֶץ לְכָਲ־ יֹשְׁਬֶיהָ יוֹਬֵל הִוא תִּהְיֶה לָכם וְשַׁਬְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־ אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־ מִשְׁפַּחְਤּוֹ תָּਸ਼ֻבוּ׃ |
| ਲੇਵੀ.25.12 | כִּ֚י יוֹਬֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן־ הָשָּׂדה תֹּאכְלוּ אֶת־ תְּבוּאָתָהּ׃ |
| ਗਿਣਤੀ.5.6 | דַּבֵּר אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל֒ אִישׁ אוֹ־ אִשָּׁ֗ה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־ חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁਮָה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא׃ |
| ਗਿਣਤੀ.5.14 | וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְਮָאָה אוֹ־ עָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהיא לֹא נִטְਮָאָה׃ |
| ਗਿਣਤੀ.5.31 | וְנִקָּה הָאישׁ מֵעָון וְהָאִשָּׁה הָהִוא תִּשָּׂא אֶת־ עֲוֹנָהּ׃ਪ |
| ਗਿਣਤੀ.13.32 | וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּת הָאָਰֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָ֡ਰֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָ֜הּ לָתוּר אֹתָ֗הּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָਲ־ הָעָם אֲשֶׁר־ רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת׃ |
| ਗਿਣਤੀ.14.8 | אִם־ חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־ הָאָרֶץ הָזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ |
| ਗਿਣਤੀ.15.25 | וְכִפֶּਰ הָכֹּהֵ֗ן עַל־ כָּל־ עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־ שְגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־ קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁה לַיהוָ֗ה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־ שִׁגְגָתָם׃ |
| ਗਿਣਤੀ.18.19 | כֹּל׀ תְּרוּמֹת הָקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה֒ נָתַתִּי לְךָ֗ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָਕ־ עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃ |
| ਗਿਣਤੀ.19.9 | וְאָסַף׀ אִישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵפֶר הָפָּרָה וְהִנִּੀחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־ יִשְׂਰָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ |
| ਗਿਣਤੀ.21.16 | וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הָבְּאֵ֗ਰ אֲשֶׁר אָਮַਰ יְהוָה לְמֹשׁה אֱסֹף אֶת־ הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃ਸ |
| ਗਿਣਤੀ.22.4 | וַיֹּאਮֶר מוֹאָ֜ב אֶל־ זִקְנֵי מִדְיָ֗ן עַתּה יְלַחֲכוּ הָקָּהָל אֶת־ כָּל־ סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הָשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הָשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן־ צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הָהִוא׃ |
| ਗਿਣਤੀ.33.36 | וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּਰ־ צן הִוא קָדֵשׁ׃ |
| ਬਿਵ.2.34 | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת־ כָּל־ עִיר מְתִם וְהָנָּשׁים וְהָטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד׃ |
| ਬਿਵ.3.4 | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא־ לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל־ חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן׃ |
| ਬਿਵ.3.8 | וַנִּקַּ֞ח בָּעֵת הָהִוא אֶת־ הָאָרֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד־ הַר חֶרְמוֹן׃ |
| ਬਿਵ.3.11 | כִּי רַק־ ע֞וֹג מֶלֶךְ הָבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת־ אִישׁ׃ |
| ਬਿਵ.4.6 | וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּי הִוא חָכְਮַתְכֶם וּבִינַתְכם לְעֵינֵי הָעַמּים אֲשֶׁר יִשְׁਮְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הָחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָਮְר֗וּ רַ֚ק עַם־ חָכָם וְנָבוֹן הָגּוֹי הָגָּדוֹל הָזֶּה׃ |
| ਬਿਵ.4.14 | וְאֹתִ֞י צִוָּה יְהוָה בָּעֵת הָהִוא לְלַਮֵּד אֶתְכם חֻקּים וּמִשְׁפָּטים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְਰִים שָׁਮָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ |
| ਬਿਵ.5.5 | אָ֠נֹכִי עֹמֵד בֵּין־ יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הָהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־ דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־ עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃ਸ |
| ਬਿਵ.9.19 | כִּי יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהָחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הָהִוא׃ |
| ਬਿਵ.9.20 | וּבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם־ בְּעַד אַהֲਰֹן בָּעֵת הָהִוא |
| ਬਿਵ.10.10 | וְאָנֹכִ֞י עָמַדְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּਮִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּעַם הָהִוא לֹא־ אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃ |
| ਬਿਵ.11.10 | כִּי הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־ שָׁਮָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־ זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הָיָּרָק׃ |
| ਬਿਵ.20.20 | רַ֞ק עֵץ אֲשֶׁר־ תֵּדַ֗ע כִּי־ לֹא־ עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצ֗וֹר עַל־ הָעִיר אֲשֶׁר־ הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃ਪ |
| ਬਿਵ.21.4 | וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא אֶת־ הָעֶגְלָה אֶל־ נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא־ יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ־ שָׁם אֶת־ הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃ |
| ਬਿਵ.21.6 | וְכֹ֗ל זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא הָקְּרֹבים אֶל־ הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת־ יְדֵיהם עַל־ הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃ |
| ਬਿਵ.29.21 | וְאָਮַ֞ר הָדּוֹਰ הָאַחֲਰ֗וֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכם וְהָנָּכְਰִי אֲשֶׁר יָਬֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְ֠רָאוּ אֶת־ מַכּ֞וֹת הָאָרֶץ הָהִוא וְאֶת־ תַּחֲלֻאיהָ אֲשֶׁר־ חִלָּה יְהוָה בָּהּ׃ |
| ਬਿਵ.30.11 | כִּ֚י הָמִּצְוָה הָזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הָיּוֹם לֹא־ נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא׃ |