כתובת נקבת השילוחEnglish · አማርኛ · العربية · বাংলা · Čeština · Deutsch · Ελληνικά · Español · فارسی · Français · Hausa · עברית · हिन्दी · Hrvatski · Magyar · Bahasa Indonesia · Igbo · Italiano · 日本語 · 한국어 · मराठी · Nederlands · Afaan Oromoo · ਪੰਜਾਬੀ · Polski · Português · Română · Русский · Српски · Svenska · Kiswahili · தமிழ் · ไทย · Türkçe · Українська · اردو · Tiếng Việt · Yorùbá · 中文

נחקקה בנקבת חזקיהו בסביבות שנת 700 לפנה”ס. קרדיט צילום: זאב רדובן. על פי מודלים של בינה מלאכותית, הזמן שיידרש לחקוק זאת עם פטיש ומרצע היה בסביבות 3.5 עד 7 שעות. הוסיפו את הזמן להכנת הכרטוש (השטח החלק והשטוח) ותקבלו פרויקט של 6-12 שעות, כנראה על פני 1-2 ימים. זו עבודה רבה עבור 6 שורות. ההנחה תמיד הייתה שהמילים הן טכניות ומתארות הישג הנדסי, אך המילים למעשה מוזרות למדי. המדידות המספריות כולן עגולות להפליא: 100, 1200. המילה “נקבה” פירושה “נקבה” (מין) או “ניקוב” ולא מנהרה. אין אזכור ל”צוותים” אלא לדברים מעורפלים כמו “איש אל רעהו” ו”גרזן על גרזן” ו”מימין ומשמאל”. יש שיניחו שמדובר בפרוזה מליצית שנועדה לדרמטיזציה של הסיפור. עם זאת, אין הרבה סיפור בטקסט הזה בן 216 התווים. יש שיניחו שטקסט נבואי חייב לעקוב אחר “משלב נבואי” מסוים, אך גם זה אינו נכון. זו אינה פרוזה מליצית המדרמטית הישג הנדסי. אמירות אלו משקפות תבניות המצויות לאורך התנ”ך ולכן נושאות משמעות משמעותית בפני עצמן. זה נכתב בכתב עברי קדום “רהוט” (לא באותיות מרובעות שקל לחצוב), באותו זמן שבו כותב ספר ישעיהו (ומיכה, חלק מדברי הימים של המלכים, ותהילים וכו’), עשה את שלו — כתיבת טקסטים נבואיים בעברית קדומה עם עט קנה ודיו. מישהו משכיל מאוד עשה זאת. הכתובת מציגה את אותו משלב ספרותי שנמצא בחלקים נרחבים של קטעי הפרוזה במקרא. זה היה מישהו שללא ספק הכיר היטב את התורה ואת כתבי הקודש. אז מה הם ניסו לומר?

תמה1 הנקבה2 וזה היה דבר הנקבה בעוד3 החצבם מנפם 

הגרזן אש4 אל רעו5 ובעוד שלש אמת6 להנקב וישמ קל אש ק

רא אל רעו כי הית7 זדה8 בצר9 מימן ומהשמאל ובים ה 

 נקבה הכו החצבם אש לקרת רעו גרזן על גרזן וילכו10

   המים מן המוצא11 אל הברכה במאתים ואלף אמה ומא

ת אמה היה גבה12 הצר13 על ראש החצבם

היא הושלמה, הנקבה (“הנקובה”). וזה הפך להיות יישור הנקבה בתוך הישנות החוצבים, אלו המניפים אנה ואנה את הגרזן, איש אל רעהו, ובתוך הישנות של שלוש אמהות (שפחות), הוא נשמע, קול איש קורא אל רעהו, כי היא הפכה לזדה (יהירה/זדונה) בתוך המצוק/המצור מימין ומשמאל; וביום/בהתגלות של הנקבה החוצבים הכו, איש לקראת רעהו, גרזן על גרזן, והמים-הכפולים הלכו מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף של אמה (שפחה); וגובה/גבהות המצור על ראש החוצבים הוא הפך למאה של אמה (שפחה).

הכתובת על הקיר…

בצר לי אקרא יהוה ואל אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו 

“בתוך המצוק/המצור לעצמי אני פוגש את הוא הווה, ואני קורא אל אלוהים כבירים, והוא שומע את קולי מהיכלו, ושועתי בתוך אזניו.”

(שמואל ב כב:ז RBT)

הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם

“הנני! הוא העומד שם לפני פניך, על צור הסלע [הַצּוּר֮] בתוך חורב; והכית בתוך צור הסלע, והם, המים-הכפולים, יוצאים ממנו, והעם, הוא שתה!”

(שמות יז:ו RBT)

שמעו אלי רדפי צדק מבקשי יהוה הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם

“שמעו אלי, רודפי צדיק, מבקשי הוא הווה! הביטו אל צור אשר חצבתם, ואל מקבת בור אשר ניקרתם!”

(ישעיהו נא:א RBT)

“כי מיין חמת תזנותה שתו כל הגויים! ומלכי הארץ זנו עמה, וסוחרי הארץ עשרו מעוצם זדונה של היא!”

(התגלות יח:ז RBT)

“וגם אני אומר לך כי אתה אבן (“פטרוס”), ועל צור הסלע הזה, אבנה את קהילתי, ושערי שאול לא יגברו עליה!”

(מתי טז:יח RBT)

הערות
  1. תרגום המילה הנקבה כ”חפירה” או “מנהרה” הוא באמת מגוחך וכל כך רחוק ממשמעות המילה שרק “מחקר מתקדם” יכול להיות מסוגל לשטות כזו. אך אם השתכנעת שמילה מסוימת משמשת בדרך מסוימת, אז אני מניח שהכל אפשרי.
  2. גזניוס חשב שלא היה מספיק מקום למילה “תמה” ולכן הציע תמ, אך הבעיה היא אי-התאמה במין. עם זאת, יש מספיק מקום כיוון שכל מה שנדרש הוא האות ה’ שהיא קטנה למדי. אחרים הציעו דברים כמו דבר “הדבר/הדבר המסודר” או הנה “הנה“.
  3. באופן מילולי ניתן לנתח את בעוד כ-ב’ (“בתוך”) + עוֹד (“המשכיות / חזרה / הלאה”). אם לוקחים את עוֹד במובנה המוחשי יותר של חזרה או הישנות, אזי בעוד יכולה להיות מילולית “בתוך ההישנות” או “בתוך ההתרחשות החוזרת/מתמשכת”. הליבה הסמנטית היא להיות בתוך פעולה או מצב מתמשך או חוזר, בין אם נתפס כהתמדה בזמן ובין אם כמקרים חוזרים. התרגום המקובל “בזמן ש-” מפשיט זאת לסימולטניות זמנית, אך הדימוי הבסיסי הוא של שהייה בתוך תקופה שנמשכת או מתמידה.
  4. בעברית קדומה (Paleo-Hebrew), מתאים לעיצורים א-ש, שבעברית מקראית ייצגו בדרך כלל אש (fire). זהו אינו כתיב סטנדרטי לאיש (man), שבדרך כלל נכתב (א-י-ש). במספר כתובות שמיות צפון-מערביות מהמאה ה-8, כולל כתובת השילוח, הרצף העיצורי משמש לייצוג המילה אִישׁ, בשל כתיב חסר (המכונה גם matres lectionis). זה יוצר הומוגרף אמיתי עם אֵשׁ, הנפתר לחלוטין על ידי ההקשר.
  5. צורה יוצאת דופן רעהו/רעו (“חברו/ידידו”). הביטוי איש אל רעהו מופיע לאורך ספרי המקרא והנביאים לפחות 30 פעמים.
  6. המילה לאמה (מידת אורך של זרוע) היא אמה שהיא למעשה המילה לשפחה, אמה, עבד ממין נקבה. ראו אמה Strong’s #519 וגזניוס. “אמה” כמידת זרוע תהיה שימוש מושאל.
  7. הית — מוטב לפרש ככתיב ארכאי או חסר של היתָה, כלומר גוף שלישי נקבה יחיד של הפועל היה. צמצום כזה (השמטת ה’ סופית ותנועות פנימיות) מתועד היטב בכתובות מוקדמות ובפרוזה פואטית דחוסה.
  8. חוקרים מכנים זאת המילה הקשה (crux) של הכתובת. במשך למעלה מ-100 שנה איש לא הצליח לפענח את משמעותה, ונעשו מחקרים נרחבים. גזניוס אמר שהיא “לא נמצאת בתנ”ך”. מאז פרסום הכתובת ב-1881, הפרשנויות ל-זדה התפתחו מגיאולוגיות לבלשניות וממוקדות הנדסה. חוקרים מוקדמים קשרו אותה למאפיינים פיזיים המאפשרים העברת קול, בעוד מאוחרים יותר הדגישו טעויות בנייה. מאמר משנת 2020 מאת רענן איכלר מתעד 16 הצעות יחד עם הצעה משלו ל”חוסר יישור”. עם זאת, אם לא נהיה תקועים במערבולת ההקשרית של אילוצים פרשניים הנדסיים או גיאולוגיים, אלא נקדיש זמן לשקול שמדובר באמירה נבואית שכן, אחרי הכל, כל ההקשר של המנגנון הלשוני העברי (ומחבריו ועמו) הוא של נביאים המתנבאים נבואות, אז נוכל למצוא משמעות קלה למדי למילה זו. אלו היו אנשים של ספר נבואה נבואי. האם היה משהו משמעותי יותר עבור העברים? עם הספר השאיר לנו ספר שהוא כמעט כולו נבואה. אך חוקרים אינם אוהבים נבואה. זה “קארמה רעה” למוניטין שלהם, להסמכה שלהם, לעמדות הסמכותיות שלהם וכו’. הם מעדיפים להסתמך על ניתוחים של מילים מקבילות כדי להפיק משמעויות שנראות הרבה יותר מדעיות ומתקדמות. כך שנבואה כמעט אף פעם לא נכנסת לתמונה כשחוקרים… נבואה עתיקה. ההקשר לא חייב להיות מנהרה מתחת לירושלים רק בגלל שזה נחקק שם. ישנה הפניה צולבת קלה מאוד בעברית מקראית: זדה — מהשורש זוד / זדה (השוו זֵד, זָדוֹן; Strong’s H2086/H2087), שפירושו “לפעול בזדון, ביהירות, באלימות”. כשם עצם/תואר כאן הוא מציין זדון, אלימות, יהירות, ולא בישול או הרתחה (מובן זה הוא משני ומטפורי). זֵד כזכר וזֵדִים כרבים נמצאים בתנ”ך. הנקבה היא בקלות רבה זדה. אין צורך בקסמים.
  9. זה נחשב לכתיב חסר של בצור “בסלע” אך ראו צוּר לצור, לצור על, ו-צַר צר, מצוקה, מצור. זה בהחלט מתאים יותר לרעיון של “מימין ומשמאל”.
  10. ילכו (מהשורש הלך, H1980) אינו פועל טיפוסי לזרימה של מים. המובן המוחשי שלו הוא תנועה מכוונת של סוכנים חיים (“ללכת, לצעוד”). כאשר הוא מוחל על תופעות דוממות, הוא מסומן ומשני, ופירושו בדרך כלל “להשתרע”, “להתקדם” או “להמשיך (ברצף)”, ולא “לזרום” במובן הידראולי. העברית המקראית מעדיפה בעקביות את הפעלים נזל, נבע, שטף, או פשוט שם עצם הידרוני (נחל, נהר, מים) כאשר הכוונה היא לתנועת מים ממשית.
  11. המוצא  מתכתב עם Strong’s H4161 (מוֹצא), מהשורש יצא. הוא מציין יציאה, פתח, מקום הופעה או מקור, תלוי בהקשר.
  12. העברית מבחינה בין שני שמות עצם נפוצים ל”גובה”. קוֹמה (Strong’s #6967) מציינת גובה או קומה כממד מדיד וניטרלי, הנגזר מ-קום, ומשמשת לגודל פיזי (אנשים, מבנים, קירות, עצים). לעומת זאת, גבה (Strong’s #1363) מציין גובה כרוממות או התנשאות, איכותי יותר מאשר מטרי גרידא, ונושא קונוטציות של בולטות או התעלות (מילולית או פיגורטיבית). המונחים אינם ניתנים להחלפה מוחלטת: קומה מדגישה היקף מדיד, בעוד גובה מדגיש גובה נישא או יוצא דופן. ראו גם גבה להתעלות, להיות גבוה, גאה, יהיר. במחשבה שזה מתייחס לעומק מהפני השטח, 100 אמות יהיה מספר “מתרברב” ומעוגל ורק עבור קטעים מסוימים. העומק נע בין 44-111 אמות לפי האמה היהודאית העתיקה והוא ברובו רדוד הרבה יותר לאורך כל אורכו.
  13. שורש המילה צוּר “לצור” של צר “מצור/מצר צר” משמש לעתים קרובות עם מילת היחס על לאורך המקרא (ראו ויצר על, ויצר עליה במלכים א’ כ:א, מלכים ב’ ו:כד, יז:ה למשל). באיכה א:י, ידו פרש צר על כל מחמדיה “ידו פרשה מצור נגד כל מחמדיה”.
מקורות:
  1. Kantor, Benjamin. “The Siloam Inscription (ca. 700 BCE).” BiblicalHebrew.com, 2022. https://biblicalhebrew.com/the-siloam-inscription-ca-700-bce/. אוזכר ב-26 בדצמבר, 2025.
  2. “כתובת השילוח.” Wikipedia. Wikimedia Foundation. https://he.wikipedia.org/wiki/כתובת_השילוח. אוזכר ב-26 בדצמבר, 2025.
  3. Steinberg, David. “The Siloam Inscription.” Ver. 1.0, October 3, 2007. http://www.houseofdavid.ca/anc_heb_siloam_text.pdf. אוזכר ב-26 בדצמבר, 2025.
  4. Gesenius, Wilhelm. Gesenius’ Hebrew Grammar. Edited by E. Kautzsch. Translated by A. E. Cowley. 2nd English ed. Oxford: Clarendon Press, 1910. https://archive.org/details/geseniushebrewgr00geseuoft/page/n21/mode/2up. אוזכר ב-26 בדצמבר, 2025.