हव्वा (Eve) ला फसवणारा सर्प, तिला श्रेय देखील देतो
φοβοῦμαι δὲ μή πως, ὡς ὁ ὄφις ἐξηπάτησεν Εὕαν ἐν τῇ πανουργίᾳ αὐτοῦ, φθαρῇ τὰ νοήματα ὑμῶν ἀπὸ τῆς ἁπλότητος καὶ τῆς ἁγνότητος τῆς εἰς τὸν χριστόν.
२ करिंथकर ११:३
आणि मला भीती वाटते की ज्याप्रमाणे सर्पाने आपल्या धूर्तपणाने जीवन-दात्रीला (“हव्वा”) फसवले/चकवले, तसे तुमचे विचार अभिषिक्तामधील एकाग्रता [घड्यांशिवाय] आणि शुद्धतेपासून भ्रष्ट/नष्ट होऊ नयेत.
२ करिंथकर ११:३ RBT
“धूर्त” (The Crafty One) किंवा “शुद्ध” (The Chaste One) लिहिण्यासाठी जे निश्चित कर्म किंवा कर्ते आहेत, तुम्हाला नेमके तेच लिहावे लागेल जे लिहिले गेले होते, कोणत्याही धूर्तपणाची (craft-iness) गरज नाही:
- τῇ πανουργίᾳ – फेरफार करणारा/धूर्त (स्त्रीलिंगी)
- τῆς ἁπλότητος – शुद्ध/पवित्र
- τὸν χριστόν – अभिषिक्त (The Anointed One)
हेच τὸν χριστόν “ख्रिस्त” साठी देखील लागू होते जे “अभिषिक्त” या अर्थाच्या विशेषणात्मक शब्दापासून आले आहे, परंतु त्याचे भाषांतर “अभिषिक्तता” (anointedness) असे निश्चितपणे केले जात नाही, बरोबर? आणि त्या एकाकी स्त्रीलिंगी निश्चित उपपदाचे (definite article) काय, “the” τῆς ज्याला कोणतेही नाम नाही? जेव्हा एखादा शब्द संभाषणात किंवा संदर्भात आधी उल्लेख केलेल्या गोष्टीचा संदर्भ देतो, तेव्हा त्याला “अॅनाफोरिक संदर्भ” (anaphoric reference) म्हणतात. ग्रीक नवीन करारात हे वारंवार घडते, आणि इतके लहान आणि वरवर नगण्य असल्याने, हे अॅनाफोरिक संदर्भ वारंवार काढून टाकले जातात, कारण “संदर्भ” (context) हेच सर्वस्व मानले जाते.
निश्चित उपपद असलेले नाम समजून घेण्यासाठी तुम्हाला विद्वान किंवा मास्टर असण्याची गरज नाही. निश्चित उपपद असलेल्या नामाचे अमूर्त नाम-विशेषणात रूपांतर करण्यासाठी धूर्तपणा लागतो. “धूर्त” (Crafty), “शुद्ध” (pure), “पवित्र” (chaste), “अभिषिक्त” (anointed) हे स्वतः विशेषण आहेत, परंतु जर एखाद्याने निश्चित उपपद लावले तर ते नाम बनते. परंतु “धूर्त व्यक्ती” किंवा “एकनिष्ठ व्यक्ती” असे भाषांतर करण्याऐवजी, काही पूर्वग्रहांमुळे विद्वान “-iness” आणि “ity” इत्यादी प्रत्यय जोडतात, ज्यामुळे अर्थ अमूर्त आणि गोंधळलेला राहतो.
जेव्हा “सर्पाने हव्वाला त्याच्या धूर्तपणाने फसवले” हा मजकूर स्वतःच धूर्तपणाचे उत्पादन असतो, तेव्हा काय म्हणावे?
उत्पत्ती ३:१२
וַיאמֶר הָֽאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל
And the man said The woman whom thou gavest to be with me she gave me of the tree and I did eat.
उत्पत्ती ३:१२ KJV
आणि तो मनुष्य म्हणत आहे, “ती स्त्री जिला तू माझ्या जवळ दिले आहेस, तिने, स्वतः (Himself), मला झाडाचे फळ दिले आहे आणि त्याने (he) खाल्ले आहे.”
उत्पत्ती ३:१२ RBT
परंतु आपल्या सर्वांना माहित आहे की “संदर्भ कसा ठरवतो” आणि जोपर्यंत कोणीही परंपरेच्या अत्यंत संरक्षित पवित्र नियमांचे उल्लंघन करत नाही, तोपर्यंत सत्ताधारी सुरक्षित आहेत.
“आणि ती स्त्री पाहत आहे, कारण ते झाड अन्नासाठी चांगले आहे, आणि ते (he) दोन्ही डोळ्यांसाठी हव्यास आहे, आणि ते झाड ज्याची गुंफण करण्यासाठी इच्छा केली जाते (he who is desired) असे आहे, आणि ती त्याच्या स्वतःच्या (fruit of himself) फळातून घेत आहे, आणि ती खात आहे, आणि ती आपल्या जवळ असलेल्या आपल्या मनुष्याला देखील देत आहे, आणि तो खात आहे.”
उत्पत्ती ३:६ RBT
हिब्रू וָאֹכֵל. आणि त्याने खाल्ले आहे. या मूळ शब्दाचा אכל (akal) अर्थ “खाणे” असा होतो आणि हे रूप (Qal रूप) विशेषतः पूर्ण “काळात” “त्याने खाल्ले आहे” असे आहे. मासोरेट्सनी (Masoretes) येथे जोडलेले स्वर बिंदू (vowel points), अपूर्ण प्रथम पुरुष, “मी खात आहे” असे करण्यास भाग पाडतात. सामान्यतः दोन रूपांमध्ये फरक करण्यासाठी क्रियापदाच्या मूळ शब्दाला ו जोडला जातो, उदा. אוֹכל (okel) मी खात आहे, परंतु थोड्या धूउउूर्त स्वर बिंदूंच्या सहाय्याने, आपण त्याचा अर्थ “मी खात आहे” असा करू शकतो, जणू काही तिथे ו हे अक्षर उपस्थित आहे. येथूनच तुम्हाला शब्दाच्या वर तो स्वर बिंदू मिळतो. तो तिथे नसलेल्या अक्षराचे प्रतिनिधित्व करण्यासाठी ठेवला जातो. ते कायदेशीर आहे का? ते न्याय्य आहे का? १२०० वर्षांची परंपरा ते योग्य ठरवते का? तुम्हीच सांगा! कारण उच्चारणाद्वारे पुल्लिंगी सर्वनाम देखील जादूने बदलले गेले.
हिब्रू הוא נתנה לי. स्वतः (Himself) तिने मला दिले आहे. या वाक्यात, ज्या शब्दाला “ती” (הוא) असा अर्थ देण्यासाठी तयार केले गेले आहे, जरी ते निश्चितपणे पुल्लिंगी सर्वनाम “तो” (he) आहे, त्याने विद्वानांना युगांपासून गोंधळात टाकले आहे कारण संपूर्ण उताऱ्याने त्यांना थक्क केले आहे. प्रत्येकाला माहित आहे की נתנה “तिने दिले” हे स्पष्टपणे तृतीय पुरुष स्त्रीलिंगी आहे. पण सर्वांचे चुकले. कोठेही कोणतेही भाषांतर सत्याच्या जवळपासही आले नाही. कारण प्रचलित संदर्भ हा पवित्र नियम होता, त्यामुळे स्वतः लेखन (Writing) टाकाऊ आणि भ्रष्ट झाले. ७ व्या-१० व्या शतकातील मासोरेट्सनी स्त्रीलिंगी सर्वनाम उच्चारणासाठी नििक्कुद (स्वर बिंदू) लावून घोटाळा केला, आणि ते स्वर बिंदू आजही सर्व हिब्रू निक्कुद मजकूर आणि इंटरलिनियर बायबलमध्ये शंभरहून अधिक प्रसंगी कायम आहेत आणि आजही अस्तित्वात असलेल्या सर्व भाषांतरांमध्ये ते प्रतिबिंबित होतात. मासोरेट्सनंतरच्या पुढील हजार वर्षांत, बहुतेक विद्वानांनी त्यांना बगल दिली किंवा त्यांच्याकडे लक्षच दिले नाही. चर्च फादर्सनी मला दिसलेल्या माहितीनुसार सर्वनामांना कधीही स्पर्श केला नाही आणि त्यांना प्रश्न विचारण्यासाठी कोणतीही “चर्च मदर्स” नव्हती.
गेसेनियस (Gesenius), ज्यांना १९ व्या शतकापासून हिब्रू व्याकरणाचे मास्टर मानले जाते, त्यांनी मासोरेट्सनी सर्वनामाला चुकीचे स्वर बिंदू लावल्याचे लक्षात घेतले आणि त्यांना फटकारले, परंतु ते स्वतः त्याच्या स्पष्ट वापरामुळे थक्क झाले होते. त्यांनी असा तर्क केला की हे “एक ऑर्थोग्राफिक वैशिष्ट्य” (orthographic peculiarity) किंवा “एपिसिन वापर” (epicene use) आहे (म्हणजे असे व्याकरणिक लिंग ज्यामध्ये पुल्लिंगी आणि स्त्रीलिंगी दोन्ही लिंगांचा समावेश होतो किंवा अशा नामाचा किंवा सर्वनामाचा संदर्भ देतो ज्याचे दोन्ही लिंगांसाठी एकच रूप असते) आणि ते,
הוּא हे रूप पेंटाटेचच्या व्यंजनात्मक मजकुरात (Kethîbh) देखील आढळते (अकरा ठिकाणे वगळता) स्त्रीलिंगी הִיא साठी.
(संदर्भ: Gesenius Hebrew Grammar 32/k).
हिब्रू स्पष्टपणे सर्वनामांमध्ये फरक करते. दुसरीकडे, अशी उदाहरणे आहेत जिथे ऑर्थोग्राफी एपिसिन आहे (दोन्ही लिंगांसाठी वापरली जाते). एक म्हणजे “ך” हा प्रत्यय (लिंगानुसार “-खा” किंवा “अख” असा उच्चारला जातो). हे नामांवरील पुल्लिंगी आणि स्त्रीलिंगी दोन्ही मालकी हक्कांसाठी वापरले जाते. दुसरे म्हणजे ים- हा प्रत्यय (“-इम” उच्चारला जातो) जो पुल्लिंगी आणि स्त्रीलिंगी दोन्हीसाठी एकत्रितपणे वापरला जाणारा अनेकवचनी प्रत्यय आहे. परंतु जर मला “स्त्रीलिंगी पडलेले” (female fallen ones) या शब्दासाठी लिहायचे असेल तर ते נְפִילוֹת (नेफिलोट) असेल आणि नेफिलिम (Nephilim) “पडलेले” (fallen ones) नाही. किंवा אֱלֹהוֹת (elohot) “देवता” (goddesses) आणि אֱלֹהִים (elohim) “देव” (gods) नाही. स्त्रीलिंगीसाठी अनेकवचन हे पुल्लिंगी अनेकवचनापेक्षा वेगळे आहे जे स्त्रीलिंगीला समाविष्ट करते. जर मजकूर “ך” च्या बाबतीत फरक करत नसेल तर आपल्याला संदर्भाचा आधार घ्यावा लागतो. परंतु जर लेखन स्पष्टपणे लिंगभेद करत असेल, तर गोष्टी नीट वाटत नसल्यास आपण ते मोडू शकतो का?
पुल्लिंगी सर्वनाम स्त्रीलिंगी कसे बनवायचे हे शोधण्यासाठी विद्वानांना शतके लागली. आणि म्हणूनच जो कोणी “मास्टर्स” च्या साहित्याचा अभ्यास करण्याचा प्रयत्न करतो तो अपरिहार्यपणे सादर केलेल्या भाषेच्या “जटिलतेमुळे” कंटाळून जातो. विद्वानांवर सोडा की ते भाषा कोणालाही कधीही समजणार नाही इतकी जटिल बनवतील, अगदी “तो” आणि “ती” सारख्या मूलभूत शब्दांच्या बाबतीतही, आणि निश्चितपणे लोक कधीही प्रयत्न करण्याचे धाडस करणार नाहीत.

संदर्भ काय आहे?
प्रत्यक्षात, हे फक्त पुल्लिंगी सर्वनाम आहे. कोणतीही जादू नाही, कोणतेही वैशिष्ट्य नाही, कोणतेही गूढ नाही, कोणताही दुहेरी एपिसिन वापर नाही, स्त्रीलिंगीसाठी “पर्याय” नाही. “तो” (He) चा अर्थ आश्चर्यकारकपणे “तो” असाच होतो. पण संदर्भाचा अर्थ? ते, एक गूढ आहे. ज्यू-ख्रिश्चन जगात पुल्लिंगी-स्त्रीलिंगी धर्मशास्त्रीय प्रतिमानाचा अर्थ लावण्याचा फक्त एकच अधिकृत मार्ग होता: श्रेणीबद्धता (hierarchy). प्राचीन ज्यू राष्ट्रानेही परंपरेपासून कधीही विचलन केले नाही. आणि जर तुम्ही त्याचे उल्लंघन केले, तर तुमच्या स्थानिक सिनेगॉग किंवा चर्चच्या समोरच्या अंगणात तुमच्यासाठी खांब आणि आग तयार असायची. ज्याने येशूची सुवार्ता ऐकली आहे त्याला माहित आहे की ती एका “स्वर्गीय मनुष्या” बद्दल बोलते जो एका कुमारी स्त्रीद्वारे जगात जन्माला आला. “स्त्रीमधून जाणारा मनुष्य” हा कथेचा गाभा आहे, म्हणजेच पुन्हा जन्मलेला. परंतु बहुतेकांना हे आधीच माहित असले तरी, यामुळे “जशी स्त्री पुरुषातून आली, तसाच पुरुष स्त्रीच्या द्वारे/मार्फत (διὰ) आहे” (१ करिंथ. ११:१२) असे एक चक्रीय प्रतिमान तयार होईल, परंतु हे प्रतिमान सुटले आणि म्हणून नवीन कराराची भाषांतरे ग्रीक διὰ “द्वारे/मार्फत” काढून टाकतात आणि त्याऐवजी “पासून जन्मलेला” हा शब्द वापरतात. या बाबतीत KJV अचूक होते.
सर्वनामांबद्दल काहीही बदलत नाही, परंतु जर एखाद्या मनुष्याने स्त्रीमधून “पार” व्हावे, तर त्यांचा वापर कसा केला जाऊ शकतो याबद्दल गोष्टी निश्चितपणे सखोल होतात. “तिने स्वतःला (himself) दिले आहे,” “तो स्वतः तीच आहे,” “ती स्वतः तोच आहे,” “मी स्वतः तीच आहे,” “ती स्वतः मीच आहे.” हे पुल्लिंगी स्व आणि स्त्रीलिंगी स्व एकमेकांत गुंफले जाणे किंवा एका दोरीत विणले जाणे यासारखे होते. आणि म्हणून येशूने जेव्हा “मी स्वतः रस्ता आहे” असे म्हटले, तेव्हा तो कदाचित “दुसऱ्या” स्व बद्दल बोलत असावा, “ती” जिच्याद्वारे तो जन्माला आला आणि जिच्याशी तो गुंफला गेला. तो सांकेतिक भाषेत बोलत नसेल, कारण अनेकांना ही कल्पना किमान अंशतः समजते, जेव्हा ते “माझी अर्धांगिनी” (my better half) म्हणतात. हे सांकेतिक बोलणे नाही, तर पौलाने लिहिल्याप्रमाणे गूढतेची सखोलता आहे, “हे गूढ सखोल आहे!”
הִוא हे उच्चारण्यायोग्य देखील नाही. प्रत्यक्षात, आपल्या प्रेक्षकांसाठी हा शब्द “ही” (hee) म्हणून वाचणारा रब्बी एका भयंकर खोट्यापेक्षा कमी नाही, कारण प्रेक्षक स्त्रीलिंगी सर्वनाम היא ऐकत आहेत. पुल्लिंगी सर्वनाम הוא चा उच्चार “हू” (hoo) असा होतो परंतु तिथे ठेवलेला स्वर बिंदू “ई” (ee) या आवाजाचा आहे. जर तुम्ही हे मोठ्याने वाचण्याचा प्रयत्न केला तर तुम्ही “हीयू” (heeoo) म्हणाल. इंटरनेटवर विखुरलेल्या लिप्यंतरांमध्ये (transliterations) देखील त्यांनी “hî” किंवा “hee” असे दिले आहे:

हा घोटाळा पेंटाटेचच्या भाषांतरांमध्ये आणि अर्थ लावलेल्या रूपविज्ञानामध्ये वारंवार घडतो. उत्पत्ती ३:१२ हे הִוא च्या चुकीच्या वापराचे पहिले उदाहरण आहे आणि या रूपाचा त्वरित डेटाबेस शोध दर्शवतो की असे सुमारे १०५ ठिकाणी घडते. हे कोणालाही कधीही समजले नाही आणि कोणीही चुकीचे निक्कुद बिंदू दुरुस्त केले नाहीत किंवा काढले नाहीत. गेसेनियसने १२० वर्षांपूर्वी याबद्दल लिहिल्यानंतरही, कोणीही त्यांचे प्रामाणिकपणे भाषांतर केलेले नाही आणि सर्व भाषांतरे आजही तथाकथित “वैशिष्ट्य” प्रतिबिंबित करतात.
हे ग्रंथ खरोखर काय सांगत आहेत हे जाणून घेण्यास स्त्रियांना खरोखर उत्सुकता नसेल का?
| संदर्भ | हिब्रू |
|---|---|
| Gen.3.12 | וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־ לִּי מִן־ הָעֵץ וָאֹכֵל׃ |
| Gen.3.20 | וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־ חָי׃ |
| Gen.7.2 | מִכֹּל׀ הָבְּהֵמָה הָטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־ לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ वּמִן־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃ |
| Gen.12.18 | וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּ֕אמֶר מַה־ זֹּאת עָשִׂיתָ לּי לָ֚מָּה לֹא־ הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃ |
| Gen.12.19 | לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לי לְאִשָּׁה וְעַתָּ֕ה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃ |
| Gen.14.7 | וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־ עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּ֕וּ אֶת־ כָּל־ שְׂדֵה הָעֲמָלֵקי וְגַם אֶת־ הָאֱמֹרִי הָיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר׃ |
| Gen.14.8 | וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־ סְדֹ֜ם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־ צעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הָשִּׂדִּים׃ |
| Gen.19.38 | וְהָצְּעִירָה גַם־ הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־ עַמּי הוּא אֲבִי בְנֵי־ עַמּוֹן עַד־ הָיּוֹם׃ס |
| Gen.20.5 | הֲלֹא הוּא אָמַר־ לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא־ גַם־ הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם־ לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת׃ |
| Gen.20.12 | וְגַם־ אָמְנָ֗ה אֲחֹתִי בַת־ אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת־ אִמּי וַתְּהִי־ לי לְאִשָּׁה׃ |
| Gen.21.22 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל שַׂר־ צְבָאוֹ אֶל־ אַבְרָהָם לֵאמר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־ אַתָּה עֹשֶׂה׃ |
| Gen.22.20 | וַיְהִ֗י אַחֲרֵי הָדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמר הִ֠נֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־ הִוא בָּנים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃ |
| Gen.22.24 | וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם־ הִוא אֶת־ טֶבַח וְאֶת־ גַּחַם וְאֶת־ תַּחַשׁ וְאֶת־ מַעֲכָה׃ס |
| Gen.23.2 | וַתָּמָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃ |
| Gen.23.19 | וְאַחֲרֵי־ כֵן קָבַר אַבְרָהָ֜ם אֶת־ שָׂרָה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־ מְעָרַ֞ת שְׂדֵה הָמַּכְפֵּלָה עַל־ פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃ |
| Gen.24.44 | וְאָמְרָה אֵלַי גַּם־ אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־ הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן־ אֲדֹנִי׃ |
| Gen.26.9 | וַיִּקְרָא אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן־ אָמוּת עָלֶיהָ׃ |
| Gen.26.12 | וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הָהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הָהוא מֵאָה שְׁעָרים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃ |
| Gen.27.38 | וַיֹּאמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־ אָבִ֗יו הָבְרָכָה אַחַת הִוא־ לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם־ אָנִי אָבי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃ |
| Gen.29.2 | וַיַּ֞רְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־ שׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־ צֹאן רֹבְצִים עָליהָ כִּ֚י מִן־ הָבְּאֵר הָהִוא יַשְקוּ הָעֲדָרים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־ פִּי הָבְּאֵר׃ |
| Gen.29.9 | עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל׀ בָּ֗אָה עִם־ הָצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃ |
| Gen.32.19 | וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹני לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־ הוּא אַחֲרֵינוּ׃ |
| Gen.35.20 | וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־ קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־ רָחֵל עַד־ הָיּוֹם׃ |
| Gen.35.22 | וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הָהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־ בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָביו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵלפ וַיִּהְיוּ בְנֵי־ יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃ |
| Gen.35.27 | וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־ יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר־ גָּר־ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק׃ |
| Gen.38.1 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־ אִישׁ עֲדֻלָּמי וּשְׁמוֹ חִירָה׃ |
| Gen.38.21 | וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־ אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הָקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל־ הָדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא־ הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃ |
| Gen.38.25 | הִוא מוּצֵ֗את וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־ חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־ אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־ נָא לְמִ֞י הָחֹתֶמֶת וְהָפְּתִילִים וְהָמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃ |
| Gen.47.6 | אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־ אָביךָ וְאֶת־ אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־ יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־ בָּם אַנְשֵׁי־ חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־ אֲשֶׁר־ לִי׃ |
| Gen.47.17 | וַיָּבִיאוּ אֶת־ מִקְנֵיהֶם אֶל־ יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵה הָצֹּאן וּבְמִקְנֵה הָבָּקָר וּבַחֲמֹרים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־ מִקְנֵהם בַּשָּׁנָה הָהִוא׃ |
| Gen.47.18 | וַתִּתֹּם הָשָּׁנָה הָהִוא֒ וַיָּבֹאוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָה הָשֵּׁנִ֗ית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־ נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּ֚י אִם־ תַּם הָכּסֶף וּמִקְנֵה הָבְּהֵמָה אֶל־ אֲדֹני לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־ גְּוִיָּתֵנוּ वְאַדְמָתֵנוּ׃ |
| Exo.3.8 | וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּילוֹ׀ מִיַּד מִצְרַ֗יִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־ הָאָרֶץ הָהִוא֒ אֶל־ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־ מְקוֹם הָכְּנַעֲנִי וְהָחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהָפְּרִזִּי וְהָחִוּי וְהָיְבוּסִי׃ |
| Exo.12.15 | שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַ֚ךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד־ יוֹם הָשְּׁבִעִי׃ |
| Exo.12.19 | שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹ֕ר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ |
| Exo.22.26 | כִּי הִוא לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־ יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתּי כִּי־ חַנּוּן אָנִי׃ס |
| Lev.2.6 | פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃ס |
| Lev.2.15 | וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא׃ |
| Lev.5.12 | וֶהֱבִיאָהּ אֶל־ הָכֹּהֵן֒ וְקָמַץ הָכֹּהֵן׀ מִ֠מֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־ אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הָמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא׃ |
| Lev.6.2 | צַו אֶת־ אַהֲרֹן וְאֶת־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָ֡ה עַל מוֹקְדָה עַל־ הָמִּזְבֵּחַ כָּל־ הָלַּיְלָה עַד־ הָבֹּקֶר וְאֵשׁ הָמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ |
| Lev.6.10 | לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם׃ |
| Lev.6.18 | דַּבֵּר אֶל־ אַהֲרֹן וְאֶל־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָחַטָּאת בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵט הָחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| लेवीय ६.२२ | כָּל־ זָכָר בַּכֹּהֲנים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| लेवीय १०.१२ | וַיְדַבֵּר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ אַהֲרֹ֗ן וְאֶל אלְעָזָר וְאֶל־ אִיתָמָר׀ בָּנָיו הָנּוֹתָרִים֒ קְחוּ אֶת־ הָמִּנְחָ֗ה הָנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הָמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
| लेवीय १०.१३ | וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק־ בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה כִּי־ כֵן צֻוֵּיתִי׃ |
| लेवीय ११.६ | וְאֶת־ הָאַרְנֶ֗בֶת כִּי־ מַעֲלַת גֵּרָה הִוא वूफरसा लो हिफ्रीसा टमेआ हुआ लाकेम׃ |
| लेवीय ११.२६ | לְכָל־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁסַע׀ אֵינֶנָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־ הָנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא׃ |
| लेवीय १३.८ | וְרָאָה הָכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הָמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן צָרַעַת הִוא׃פ |
| लेवीय १३.११ | צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרנּוּ כִּי טָמֵא הוּא׃ |
| लेवीय १३.२२ | וְאִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא׃ |
| लेवीय १३.२५ | וְרָאָה אֹתָהּ הָכֹּהן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן־ הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הָכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
| लेवीय १३.२६ | וְאִם׀ יִרְאֶנָּה הָכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּה אֵין־ בַּבֶּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן־ הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הָכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים׃ |
| लेवीय १३.२७ | וְרָאָהוּ הָכֹּהֵן בַּיּוֹם הָשְּׁבִיעי אִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
| लेवीय १३.२८ | וְאִם־ תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הָבַּהֶ֜רֶת לֹא־ פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הָמִּכְוָה הוא וְטִהֲרוֹ הָכֹּהֵן כִּי־ צָרֶבֶת הָמִּכְוָה הִוא׃פ |
| लेवीय १३.४२ | וְכִי־ יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַमְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃ |
| लेवीय १३.५२ | וְשָׂרַף אֶת־ הָבֶּ֜גֶד אוֹ אֶת־ הָשְּׁתִי׀ אוֹ אֶת־ הָעֵ֗רֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים א֚וֹ אֶת־ כָּל־ כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר־ יִהְיֶה בוֹ הָנָּגַע כִּי־ צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃ |
| लेवीय १३.५५ | וְרָאָה הָכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵי׀ הֻכַּבֵּס אֶת־ הָנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹא־ הָפַךְ הָנֶּגַע אֶת־ עֵינוֹ וְהָנֶּגַע לֹא־ פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃ |
| लेवीय १४.४४ | וּבָא הָכֹּהֵן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּה פָּשָׂה הָנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא׃ |
| लेवीय १५.३ | וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־ זוֹב֗וֹ אוֹ־ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא׃ |
| लेवीय १५.२३ | וְאִם עַל־ הָמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא אוֹ עַל־ הָכְּלִי אֲשֶׁר־ הִוא יֹשֶׁבֶת־ עָלָיו בְּנָגְעוֹ־ בוֹ יִטְמָא עַד־ הָעָרֶב׃ |
| लेवीय १५.२५ | וְאִשָּׁ֡ה כִּי־ יָזוּב זוֹב דָּמָ֜הּ יָמִים רַבִּ֗ים בְּלֹא עֶת־ נִדָּתָהּ אוֹ כִי־ תָזוּב עַל־ נִדָּתָהּ כָּל־ יְמֵ֞י זוֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא׃ |
| लेवीय १७.११ | כִּי נֶפֶשׁ הָבָּשָׂר בַּדָּם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּיו לָכֶם עַל־ הָמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־ הָדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃ |
| लेवीय १७.१४ | כִּי־ נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂ֗ר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא֒ וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל־ בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל־ אֹכְלָיו יִכָּרֵת׃ |
| लेवीय १८.७ | עֶרְוַת אָביךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
| लेवीय १८.८ | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָביךָ הִוא׃ס |
| लेवीय १८.१२ | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָביךָ הִוא׃ס |
| लेवीय १८.१३ | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי־ שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא׃ס |
| लेवीय १८.१४ | עֶרְוַת אֲחִי־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל־ אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא׃ס |
| लेवीय १८.१५ | עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
| लेवीय १८.१६ | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָחיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחיךָ הִוא׃ס |
| लेवीय १८.१७ | עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת־ בַּת־ בְּנהּ וְאֶת־ בַּת־ בִּתָּ֗הּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא |
| लेवीय १८.२२ | וְאֶת־ זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא׃ |
| लेवीय १९.२० | וְ֠אִישׁ כִּי־ יִשְׁכַּב אֶת־ אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־ זֶ֗רַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־ לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־ לֹא חֻפָּשָׁה׃ |
| लेवीय २०.६ | וְהָנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל־ הָאֹבֹת וְאֶל־ הָיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־ פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הָהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ׃ |
| लेवीय २२.३ | אֱמֹר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹתֵיכֶ֜ם כָּל־ אִישׁ׀ אֲשֶׁר־ יִקְרַב מִכָּל־ זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־ הָקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה׃ |
| लेवीय २३.३ | שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה֒ וּבַיּוֹם הָשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־ קֹדֶשׁ כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃פ |
| लेवीय २३.३६ | שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הָשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל־ מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ |
| लेवीय २५.१० | וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵת שְׁנַת הָחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־ יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־ אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־ מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׃ |
| लेवीय २५.१२ | כִּ֚י יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן־ הָשָּׂדה תֹּאכְלוּ אֶת־ תְּבוּאָתָהּ׃ |
| गणना ५.६ | דַּבֵּר אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל֒ אִישׁ אוֹ־ אִשָּׁ֗ה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־ חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא׃ |
| गणना ५.१४ | וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־ עָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהיא לֹא נִטְמָאָה׃ |
| गणना ५.३१ | וְנִקָּה הָאישׁ מֵעָון וְהָאִשָּׁה הָהִוא תִּשָּׂא אֶת־ עֲוֹנָהּ׃פ |
| गणना १३.३२ | וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָ֜הּ לָתוּר אֹתָ֗הּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל־ הָעָם אֲשֶׁר־ רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת׃ |
| गणना १४.८ | אִם־ חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־ הָאָרֶץ הָזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ |
| गणना १५.२५ | וְכִפֶּר הָכֹּהֵ֗ן עַל־ כָּל־ עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־ שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־ קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁה לַיהוָ֗ה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־ שִׁגְגָתָם׃ |
| गणना १८.१९ | כֹּל׀ תְּרוּמֹת הָקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה֒ נָתַתִּי לְךָ֗ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־ עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃ |
| गणना १९.९ | וְאָסַף׀ אִישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵפֶר הָפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ |
| गणना २१.१६ | וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הָבְּאֵ֗ר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשׁה אֱסֹף אֶת־ הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃ס |
| गणना २२.४ | וַיֹּאמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־ זִקְנֵי מִדְיָ֗ן עַתּה יְלַחֲכוּ הָקָּהָל אֶת־ כָּל־ סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הָשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הָשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן־ צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הָהִוא׃ |
| गणना ३३.३६ | וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר־ צן הִוא קָדֵשׁ׃ |
| अनुवाद २.३४ | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת־ כָּל־ עִיר מְתִם וְהָנָּשׁים וְהָטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד׃ |
| अनुवाद ३.४ | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא־ לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל־ חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן׃ |
| अनुवाद ३.८ | וַנִּקַּ֞ח בָּעֵת הָהִוא אֶת־ הָאָרֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד־ הַר חֶרְמוֹן׃ |
| अनुवाद ३.११ | כִּי רַק־ ע֞וֹג מֶלֶךְ הָבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת־ אִישׁ׃ |
| अनुवाद ४.६ | וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכם לְעֵינֵי הָעַמּים אֲשֶׁר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הָחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־ חָכָם וְנָבוֹן הָגּוֹי הָגָּדוֹל הָזֶּה׃ |
| अनुवाद ४.१४ | וְאֹתִ֞י צִוָּה יְהוָה בָּעֵת הָהִוא לְלַמֵּד אֶתְכם חֻקּים וּמִשְׁפָּטים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ |
| अनुवाद ५.५ | אָ֠נֹכִי עֹמֵד בֵּין־ יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הָהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־ דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־ עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃ס |
| अनुवाद ९.१९ | כִּי יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהָחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הָהִוא׃ |
| अनुवाद ९.२० | וּבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם־ בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הָהִוא |
| अनुवाद १०.१० | וְאָנֹכִ֞י עָמַדְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּעַם הָהִוא לֹא־ אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃ |
| अनुवाद ११.१० | כִּי הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־ שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־ זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הָיָּרָק׃ |
| अनुवाद २०.२० | רַ֞ק עֵץ אֲשֶׁר־ תֵּדַ֗ע כִּי־ לֹא־ עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצ֗וֹר עַל־ הָעִיר אֲשֶׁר־ הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃פ |
| अनुवाद २१.४ | וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא אֶת־ הָעֶגְלָה אֶל־ נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא־ יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ־ שָׁם אֶת־ הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃ |
| अनुवाद २१.६ | וְכֹ֗ל זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא הָקְּרֹבים אֶל־ הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת־ יְדֵיהם עַל־ הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃ |
| अनुवाद २९.२१ | וְאָמַ֞ר הָדּוֹר הָאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכם וְהָנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְ֠רָאוּ אֶת־ מַכּ֞וֹת הָאָרֶץ הָהִוא וְאֶת־ תַּחֲלֻאיהָ אֲשֶׁר־ חִלָּה יְהוָה בָּהּ׃ |
| अनुवाद ३०.११ | כִּ֚י הָמִּצְוָה הָזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הָיּוֹם לֹא־ נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא׃ |