Skip to content

রহস্যময় সর্বনাম הִוא: কিতাবে নারীর বিরুদ্ধে প্রাচীনতম এবং বৃহত্তম অনুবাদ কেলেঙ্কারিগুলোর একটি

যে সর্প হাওয়াকে প্রতারিত করে, সে তাকে কৃতিত্বও দেয়

φοβοῦμαι δὲ μή πως, ὡς ὁ ὄφις ἐξηπάτησεν Εὕαν ἐν τῇ πανουργίᾳ αὐτοῦ, φθαρῇ τὰ νοήματα ὑμῶν ἀπὸ τῆς ἁπλότητος καὶ τῆς ἁγνότητος τῆς εἰς τὸν χριστόν.

২ করিন্থীয় ১১:৩

এবং আমি ভয় পাচ্ছি পাছে সর্প যেভাবে তার চাতুর্যের মাধ্যমে জীবনদাত্রীকে (“হাওয়া”) প্রতারিত/প্রবঞ্চিত করেছিল, তোমাদের চিন্তাধারাও সেই একজনের খ্রীষ্টের প্রতি যে সরলতা [ভাঁজহীন] এবং পবিত্রতা, তা থেকে নষ্ট/অধঃপতিত হয়ে যায়।

২ করিন্থীয় ১১:৩ RBT

“ধূর্ত জন” (the Crafty One) বা “পবিত্র জন” (the Chaste One) লিখতে হলে, যা নির্দিষ্ট কর্ম বা কর্তা, আপনাকে ঠিক যা লেখা হয়েছে তাই লিখতে হবে, কোনো চাতুর্য বা ধূর্ততার প্রয়োজন নেই:

  • τῇ πανουργίᾳ – কারসাজিকারী/ধূর্ত জন (স্ত্রীলিঙ্গ)
  • τῆς ἁπλότητος – পবিত্র জন
  • τὸν χριστόν – অভিষিক্ত জন

একই কথা τὸν χριστόν “খ্রীষ্ট”-এর ক্ষেত্রেও প্রযোজ্য যা একটি বিশেষণমূলক শব্দ থেকে এসেছে যার অর্থ “অভিষিক্ত”, কিন্তু এটি অবশ্যই “অভিষিক্ততা” হিসেবে অনূদিত হয় না, তাই না? আর সেই নিঃসঙ্গ ষষ্ঠী বিভক্তির স্ত্রীলিঙ্গ নির্দিষ্ট পদাশ্রয়ী নির্দেশক “the” τῆς সম্পর্কে কী বলা যায় যার কোনো বিশেষ্য নেই? একে বলা হয় “অ্যানাফোরিক রেফারেন্স” (anaphoric reference), যখন একটি শব্দ আলোচনা বা প্রসঙ্গের আগে উল্লিখিত কোনো কিছুকে নির্দেশ করে। গ্রীক নতুন নিয়মে এটি প্রায়শই ঘটে, এবং এত ছোট এবং আপাতদৃষ্টিতে তুচ্ছ হওয়ায়, এই অ্যানাফোরিক রেফারেন্সগুলো প্রায়শই বাদ দেওয়া হয়, কারণ “প্রসঙ্গই” সব।

একটি নির্দিষ্ট পদাশ্রয়ী নির্দেশক (definite article) সহ বিশেষ্য বোঝার জন্য আপনাকে পণ্ডিত বা বিশেষজ্ঞ হতে হবে না। একটি নির্দিষ্ট পদাশ্রয়ী নির্দেশক যুক্ত বিশেষ্যকে একটি বিমূর্ত বিশেষ্য-বিশেষণে পরিণত করার জন্য চাতুর্যের প্রয়োজন। “ধূর্ত” “বিশুদ্ধ” “পবিত্র” “অভিষিক্ত” এগুলো নিজে থেকেই বিশেষণমূলক, কিন্তু যদি কেউ একটি নির্দিষ্ট পদাশ্রয়ী নির্দেশক বসায়, তবে তা বিশেষ্য হয়ে যায়। কিন্তু এটিকে “ধূর্ত জন” বা “একক জন” অনুবাদ করার পরিবর্তে নির্দিষ্ট কিছু পক্ষপাতিত্ব পণ্ডিতদের “-iness” এবং “ity” ইত্যাদি প্রত্যয় যোগ করতে বাধ্য করে, যা অর্থগুলোকে বিমূর্ত এবং অস্পষ্ট করে ফেলে।

যখন “তার চাতুর্য দ্বারা হাওয়াকে প্রতারিত করেছে” পাঠ্যটি নিজেই চাতুর্যের ফসল, তখন কী বলার থাকে?

আদিপুস্তক ৩:১২

וַיאמֶר הָֽאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל

And the man said The woman whom thou gavest to be with me she gave me of the tree and I did eat.

আদিপুস্তক ৩:১২ KJV

এবং সেই ব্যক্তি বলছে, “যে নারীকে তুমি তার কাছে দিয়েছ, আমার ঠিক পাশে, সে, তিনি স্বয়ং, আমাকে সেই গাছ থেকে দিয়েছেন, এবং সে খেয়েছে।”

আদিপুস্তক ৩:১২ RBT

কিন্তু আমরা সবাই জানি কীভাবে “প্রসঙ্গ নির্ধারণ করে” এবং যতক্ষণ না কেউ ঐতিহ্যের কঠোরভাবে সুরক্ষিত পবিত্র নিয়ম লঙ্ঘন করে, ততক্ষণ ক্ষমতাসীনরা নিরাপদ।

“এবং নারী দেখছে, কারণ গাছটি খাদ্যের জন্য ভালো, এবং যে সে দুই চোখের জন্য আকাঙ্ক্ষা স্বরূপ, এবং গাছটি সে যাকে আকাঙ্ক্ষা করা হয় আন্তঃসংযুক্ত করার জন্য, এবং সে তার নিজের ফল থেকে গ্রহণ করছে, এবং সে খাচ্ছে, এবং সে তার পাশে থাকা তার পুরুষকেও দিচ্ছে, এবং সে খাচ্ছে।”

আদিপুস্তক ৩:৬ RBT

হিব্রু וָאֹכֵלএবং সে খেয়েছে। এই মূল אכל (akal) মানে “খাওয়া”, এবং এই রূপটি (Qal form) বিশেষভাবে, সম্পন্ন “কালে” “সে খেয়েছে”। এখানে মাসোরেটদের দ্বারা যুক্ত স্বরচিহ্নগুলো অসম্পন্ন উত্তম পুরুষ “আমি খাচ্ছি” বোঝাতে বাধ্য করে। সাধারণত একটি ক্রিয়া মূলে ו যোগ করা হয় উত্তম পুরুষ অসম্পন্ন রূপ তৈরি করতে যাতে দুটির মধ্যে পার্থক্য করা যায়, যেমন אוֹכל (okel) আমি খাচ্ছি, কিন্তু সামান্য চা-তু-র্য-পূর্ণ স্বরচিহ্ন ব্যবহারের মাধ্যমে, আমরা উচ্চারণের মাধ্যমে এর অর্থ “আমি খাচ্ছি” করতে পারি যেন সেখানে একটি ו অক্ষর উপস্থিত ছিল। এখান থেকেই আপনি শব্দের উপরে সেই স্বরচিহ্নটি পান। এটি সেখানে এমন একটি অক্ষরের প্রতিনিধিত্ব করার জন্য রাখা হয়েছে যা সেখানে নেই। এটা কি বৈধ? এটা কি ন্যায়সঙ্গত? ১২০০ বছরের পুরনো ঐতিহ্য কি এটাকে সঠিক করে তোলে? আপনিই আমাকে বলুন! কারণ উচ্চারণের মাধ্যমে পুংলিঙ্গ সর্বনামটিও জাদুকরীভাবে পরিবর্তিত হয়ে গেছে।

হিব্রু הוא נתנה ליসে স্বয়ং আমাকে দিয়েছে। এই বাক্যাংশে, যে শব্দটি “সে” (স্ত্রীলিঙ্গ) বোঝাতে তৈরি করা হয়েছে (הוא) যদিও এটি নিশ্চিতভাবে পুংলিঙ্গ সর্বনাম “সে” (পুংলিঙ্গ), তা যুগ যুগ ধরে পণ্ডিতদের বিভ্রান্ত করেছে কারণ পুরো অনুচ্ছেদটি তাদের কাছে রহস্যময় মনে হয়েছে। সবাই জানে נתנה “সে দিয়েছে” স্পষ্টভাবে নাম পুরুষ স্ত্রীলিঙ্গে আছে। কিন্তু সবাই ভুল বুঝেছে। কোনো অনুবাদই সত্যের কাছাকাছি পৌঁছাতে পারেনি। কারণ প্রচলিত প্রসঙ্গটি ছিল অলঙ্ঘনীয় পবিত্র নিয়ম, তাই স্বয়ং লিখনটি (Writing itself) বর্জনীয় এবং অবদমিত হয়ে পড়েছিল। ৭ম-১০ম শতাব্দীতে মাসোরেটরা স্ত্রীলিঙ্গ সর্বনামের উচ্চারণের জন্য নিিক্কুদ (স্বরচিহ্ন) বসিয়ে কেলেঙ্কারি ঘটিয়েছিলেন, এবং সেই স্বরচিহ্নগুলো একশটিরও বেশি ক্ষেত্রে আজ পর্যন্ত সমস্ত হিব্রু নিক্কুদ পাঠ্য এবং ইন্টারলিনিয়ার বাইবেলে রয়ে গেছে, এবং এখনও বিদ্যমান সমস্ত অনুবাদে প্রতিফলিত হচ্ছে। মাসোরেটদের পরবর্তী এক হাজার বছর ধরে, বেশিরভাগ পণ্ডিত তাদের এড়িয়ে গেছেন বা লক্ষ্যই করেননি। চার্চ ফাদাররা আমি যা দেখেছি তা থেকে সর্বনামগুলো কখনও স্পর্শ করেননি, এবং তাদের প্রশ্ন করার মতো কোনো “চার্চ মাদার” ছিল না।

গেসেনিয়াস, যাকে ১৯শ শতাব্দী থেকে হিব্রু ব্যাকরণের ওস্তাদ হিসেবে বিবেচনা করা হয়, তিনি লক্ষ্য করেছিলেন এবং মাসোরেটদের ভুলভাবে সর্বনামটি নির্দেশ করার জন্য সমালোচনা করেছিলেন, কিন্তু তিনি নিজেও এর আপাত ব্যবহারে বিভ্রান্ত ছিলেন। তিনি অনুমান করেছিলেন যে এটি ছিল “একটি লিখনশৈলীগত বৈশিষ্ট্য” একটি “এপিসিন ব্যবহার” (যার অর্থ একটি ব্যাকরণগত লিঙ্গ যা পুংলিঙ্গ এবং স্ত্রীলিঙ্গ উভয় লিঙ্গকেই অন্তর্ভুক্ত করে বা এমন একটি বিশেষ্য বা সর্বনামকে বোঝায় যার উভয় লিঙ্গের জন্য একটি একক রূপ রয়েছে) এবং যে,

הוּא রূপটি পেন্টাটিউকের ব্যঞ্জনবর্ণীয় পাঠ্যেও (Kethîbh) বিদ্যমান (এগারোটি স্থান বাদে) স্ত্রীলিঙ্গ הִיא-এর পরিবর্তে।

(দ্রষ্টব্য: Gesenius Hebrew Grammar 32/k)।

হিব্রু স্পষ্টভাবে সর্বনামের মধ্যে পার্থক্য করে। অন্যদিকে, এমন কিছু উদাহরণ রয়েছে যেখানে লিখনশৈলী এপিসিন (উভয় লিঙ্গের জন্য ব্যবহৃত)। একটি হলো প্রত্যয় “ך” (লিঙ্গভেদে “-খা” বা “আখ” হিসেবে উচ্চারিত)। এটি বিশেষ্যের উপর পুংলিঙ্গ এবং স্ত্রীলিঙ্গ উভয় স্বত্বাধিকারী হিসেবে ব্যবহৃত হয়। অন্যটি হলো প্রত্যয় ים- (“-ইম” হিসেবে উচ্চারিত) যা একটি বহুবচন প্রত্যয় যা পুংলিঙ্গ এবং স্ত্রীলিঙ্গ উভয় ক্ষেত্রেই অন্তর্ভুক্তিমূলকভাবে ব্যবহৃত হয়। কিন্তু আমি যদি “পতিত নারীগণ” শব্দটি লিখতে চাই তবে তা হবে נְפִילוֹת (নেফিলট) এবং নেফিলিম (Nephilim) “পতিতগণ” নয়। অথবা এমনকি אֱלֹהוֹת elohot “দেবীগণ” এবং elohim “দেবতাগণ” নয়। স্ত্রীলিঙ্গের বহুবচন পুংলিঙ্গ বহুবচন থেকে আলাদা যা স্ত্রীলিঙ্গকেও অন্তর্ভুক্ত করে। যদি পাঠ্যটি “ך”-এর মতো পার্থক্য না করে তবে আমাদের প্রসঙ্গের সাহায্য নিতে হয়। কিন্তু যদি লেখাগুলো স্পষ্টভাবে লিঙ্গ পার্থক্য করে, তবে জিনিসগুলো ঠিক না শোনালে কি আমরা সেগুলো ভেঙে ফেলতে পারি?

পণ্ডিতদের কয়েক শতাব্দী লেগেছে কীভাবে একটি পুংলিঙ্গ সর্বনামকে স্ত্রীলিঙ্গ সর্বনামে পরিণত করা যায় তা বের করতে। আর সেই কারণেই যে কেউ “ওস্তাদদের” উপাদানগুলো অধ্যয়ন করার চেষ্টা করে সে অনিবার্যভাবে উপস্থাপিত ভাষার নিছক “জটিলতা” দেখে নিরুৎসাহিত হয়ে পড়ে। পণ্ডিতদের ওপর ছেড়ে দিন একটি ভাষাকে এতটাই জটিল করে তুলতে যাতে কেউ কখনও তা বুঝতে না পারে, এমনকি “সে” (পুংলিঙ্গ) এবং “সে” (স্ত্রীলিঙ্গ)-এর মতো মৌলিক শব্দগুলোও, এবং নিশ্চিতভাবেই মানুষ কখনও চেষ্টা করার সাহস করবে না।

“হিব্রু বৃত্তিতে স্বাগতম!”

প্রসঙ্গ কী?

আসলে, এটি কেবল পুংলিঙ্গ সর্বনাম। কোনো জাদু নেই, কোনো বিশেষত্ব নেই, কোনো রহস্য নেই, কোনো দ্বিধাবিভক্ত এপিসিন ব্যবহার নেই, স্ত্রীলিঙ্গের জন্য কোনো “পরিবর্ত” নেই। “সে” (পুংলিঙ্গ) মানে আশ্চর্যজনকভাবে, “সে” (পুংলিঙ্গ)। কিন্তু প্রসঙ্গের ব্যাখ্যা? সেটিই হলো রহস্য। ইহুদি-খ্রিস্টান বিশ্বে পুংলিঙ্গ-স্ত্রীলিঙ্গ ধর্মতাত্ত্বিক দৃষ্টান্ত ব্যাখ্যা করার কেবল একটি অনুমোদিত উপায় ছিল: শ্রেণিবিন্যাস। এমনকি প্রাচীন ইহুদি জাতিও এই ঐতিহ্য থেকে বিচ্যুত হয়নি। আর আপনি যদি এটি লঙ্ঘন করেন, তবে আপনার স্থানীয় সিনাগগ বা গির্জার সামনের উঠানে আপনার জন্য একটি খুঁটি এবং আগুন অপেক্ষা করছিল। যে কেউ যীশুর সুসমাচারের গল্প শুনেছে সে জানে যে এটি একজন কুমারী নারীর মাধ্যমে বিশ্বে জন্মগ্রহণকারী একজন “স্বর্গীয় মানুষের” কথা বলে। একজন “নারীর মধ্য দিয়ে যাওয়া মানুষ” গল্পের মূলে রয়েছে, অর্থাৎ পুনরায় জন্ম নেওয়া। কিন্তু বেশিরভাগই এটি ইতিমধ্যে জানলেও, এটি যা তৈরি করবে তা হলো একটি চক্রাকার দৃষ্টান্ত “যেমন পুরুষ থেকে নারী, তেমনি নারীর মাধ্যমে/দ্বারা (διὰ) পুরুষ” (১ করি. ১১:১২) কিন্তু দৃষ্টান্তটি লক্ষ্য করা হয়নি এবং তাই নতুন নিয়মের অনুবাদগুলো গ্রীক διὰ “মাধ্যমে/দ্বারা” বর্জন করে এবং “থেকে জন্ম” শব্দটি প্রতিস্থাপন করে। KJV এই ক্ষেত্রে সঠিক ছিল।

সর্বনাম সম্পর্কে কিছুই পরিবর্তন হয় না, কিন্তু যদি একজন পুরুষ একজন নারীর “মধ্য দিয়ে যায়”, তবে সেগুলো কীভাবে ব্যবহৃত হতে পারে সে বিষয়ে জিনিসগুলো অবশ্যই গভীর হয়ে ওঠে। “সে (স্ত্রীলিঙ্গ) তাকে (পুংলিঙ্গ) দিয়েছে,” “সে (পুংলিঙ্গ) নিজেই সে (স্ত্রীলিঙ্গ),” “সে (স্ত্রীলিঙ্গ) নিজেই সে (পুংলিঙ্গ),” “আমি নিজেই সে (স্ত্রীলিঙ্গ),” “সে (স্ত্রীলিঙ্গ) নিজেই আমি।” এটি একটি পুংলিঙ্গ সত্তা এবং একটি স্ত্রীলিঙ্গ সত্তার একে অপরের সাথে জড়িত হওয়া বা একটি রশিতে পাকিয়ে যাওয়ার বিষয় হয়ে দাঁড়ায়। আর তাই যীশু যখন বলেন, “আমিই পথ”, তিনি খুব সম্ভবত “অন্য” সত্তার কথা বলছেন, “তাকে” (স্ত্রীলিঙ্গ) যার মাধ্যমে তিনি জন্মগ্রহণ করেছিলেন এবং যার সাথে জড়িত ছিলেন। তিনি কোনো কোড বা সংকেতে কথা বলছিলেন না, কারণ অনেকেই ইতিমধ্যে ধারণাটি অন্তত আংশিকভাবে বোঝেন যখন তারা বলেন “আমার অর্ধাঙ্গিনী”। এটি কোনো কোড ভাষা নয়, কেবল রহস্যের গভীরতা যেমন পৌল লিখেছিলেন, “এই রহস্য গভীর!”

הִוא এমনকি উচ্চারণযোগ্যও নয়। বাস্তবে, একজন রাব্বি তার শ্রোতাদের কাছে এই শব্দটি “হী” হিসেবে পড়া একটি জঘন্য মিথ্যা ছাড়া আর কিছুই নয়, কারণ শ্রোতারা স্ত্রীলিঙ্গ সর্বনাম היא শুনছে। পুংলিঙ্গ সর্বনাম הוא “হূ” উচ্চারিত হয় কিন্তু সেখানে রাখা স্বরচিহ্নটি হলো “ঈ” শব্দের। আপনি যদি এটি উচ্চস্বরে পড়ার চেষ্টা করেন তবে আপনি বলবেন “হীউ”। এমনকি ইন্টারনেটে ছড়িয়ে থাকা ট্রান্সলিটারেশনগুলোতেও তারা “” বা “hee” লেখে:

আদিপুস্তক ৩:১২ ইন্টারলিনিয়ার

এই কেলেঙ্কারি পেন্টাটিউকের অনুবাদ এবং ব্যাখ্যা করা রূপতত্ত্ব জুড়ে বারবার ঘটে। আদিপুস্তক ৩:১২ হলো הִוא-এর এই কারচুপির প্রথম উদাহরণ এবং এই রূপটির একটি দ্রুত ডাটাবেস অনুসন্ধান দেখায় যে প্রায় ১০৫টি স্থানে এটি ঘটে। কেউ কখনও এটি বুঝতে পারেনি, এবং কেউ মিথ্যা নিক্কুদ চিহ্নগুলো সংশোধন বা অপসারণ করেনি। এমনকি গেসেনিয়াস ১২০ বছরেরও বেশি আগে এটি সম্পর্কে লেখার পরেও, কেউ সততার সাথে সেগুলো অনুবাদ করেনি, এবং সমস্ত অনুবাদ আজ পর্যন্ত তথাকথিত “বিশেষত্ব” প্রতিফলিত করে।

নারীরা কি সত্যিই জানতে আগ্রহী হবে না যে এই পাঠ্যগুলো আসলে কী বলছে?

সূত্র হিব্রু
Gen.3.12 וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־ לִּי מִן־ הָעֵץ וָאֹכֵל׃
Gen.3.20 וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־ חָי׃
Gen.7.2 מִכֹּל׀ הָבְּהֵמָה הָטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־ לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃
Gen.12.18 וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּ֕אמֶר מַה־ זֹּאת עָשִׂיתָ לּי לָ֚מָּה לֹא־ הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃
Gen.12.19 לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לי לְאִשָּׁה וְעַתָּ֕ה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃
Gen.14.7 וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־ עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּ֕וּ אֶת־ כָּל־ שְׂדֵה הָעֲמָלֵקי וְגַם אֶת־ הָאֱמֹרִי הָיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר׃
Gen.14.8 וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־ סְדֹ֜ם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־ צעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הָשִּׂדִּים׃
Gen.19.38 וְהָצְּעִירָה גַם־ הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־ עַמּי הוּא אֲבִי בְנֵי־ עַמּוֹן עַד־ הָיּוֹם׃ס
Gen.20.5 הֲלֹא הוּא אָמַר־ לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא־ גַם־ הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם־ לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת׃
Gen.20.12 וְגַם־ אָמְנָ֗ה אֲחֹתִי בַת־ אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת־ אִמּי וַתְּהִי־ לי לְאִשָּׁה׃
Gen.21.22 וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל שַׂר־ צְבָאוֹ אֶל־ אַבְרָהָם לֵאמר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־ אַתָּה עֹשֶׂה׃
Gen.22.20 וַיְהִ֗י אַחֲרֵי הָדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמר הִ֠נֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־ הִוא בָּנים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃
Gen.22.24 וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם־ הִוא אֶת־ טֶבַח וְאֶת־ גַּחַם וְאֶת־ תַּחַשׁ וְאֶת־ מַעֲכָה׃ס
Gen.23.2 וַתָּמָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃
Gen.23.19 וְאַחֲרֵי־ כֵן קָבַר אַבְרָהָ֜ם אֶת־ שָׂרָה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־ מְעָרַ֞ת שְׂדֵה הָמַּכְפֵּלָה עַל־ פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃
Gen.24.44 וְאָמְרָה אֵלַי גַּם־ אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־ הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן־ אֲדֹנִי׃
Gen.26.9 וַיִּקְרָא אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן־ אָמוּת עָלֶיהָ׃
Gen.26.12 וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הָהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הָהוא מֵאָה שְׁעָרים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃
Gen.27.38 וַיֹּאמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־ אָבִ֗יו הָבְרָכָה אַחַת הִוא־ לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם־ אָנִי אָבי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃
Gen.29.2 וַיַּ֞רְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־ שׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־ צֹאן רֹבְצִים עָליהָ כִּ֚י מִן־ הָבְּאֵר הָהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־ פִּי הָבְּאֵר׃
Gen.29.9 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל׀ בָּ֗אָה עִם־ הָצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃
Gen.32.19 וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹני לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־ הוּא אַחֲרֵינוּ׃
Gen.35.20 וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־ קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־ רָחֵל עַד־ הָיּוֹם׃
Gen.35.22 וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הָהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־ בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָביו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵלפ וַיִּהְיוּ בְנֵי־ יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃
Gen.35.27 וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־ יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר־ גָּר־ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק׃
Gen.38.1 וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־ אִישׁ עֲדֻלָּמי וּשְׁמוֹ חִירָה׃
Gen.38.21 וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־ אַנְশֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הָקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל־ הָדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא־ הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃
Gen.38.25 הִוא מוּצֵ֗את וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־ חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־ אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־ נָא לְמִ֞י הָחֹתֶমֶת וְהָפְּתִילִים וְהָמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃
Gen.47.6 אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־ אָביךָ וְאֶת־ אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־ יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־ בָּם אַנְশֵׁי־ חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־ אֲשֶׁר־ לִי׃
Gen.47.17 וַיָּבִיאוּ אֶת־ מִקְנֵיהֶם אֶל־ יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵה הָצֹּאן וּבְמִקְנֵה הָבָּקָר וּבַחֲמֹרים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָল־ מִקְנֵהם בַּשָּׁנָה הָהִוא׃
Gen.47.18 וַתִּתֹּם הָשָּׁנָה הָהִוא֒ וַיָּבֹאוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָה הָשֵּׁנִ֗ית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־ נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּ֚י אִם־ תַּם הָכּסֶף וּמִקְנֵה הָבְּהֵמָה אֶל־ אֲדֹני לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־ גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃
Exo.3.8 וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּילוֹ׀ מִיַּד מִצְרַ֗יִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־ הָאָרֶץ הָהִוא֒ אֶל־ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־ מְקוֹם הָכְּנַעֲנִי וְהָחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהָפְּרִזִּי וְהָחִוּי וְהָיְבוּסִי׃
Exo.12.15 שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַ֚ךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִיִּשְׂরָאֵל מִיּוֹם הָרִאশֹׁן עַד־ יוֹם הָשְּׁבִעִי׃
Exo.12.19 שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹ֕ר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃
Exo.22.26 כִּי הִוא לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־ יִצְעַק אֵלַי וְশָמַעְתּי כִּי־ חַנּוּן אָנִי׃ס
Lev.2.6 פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃ס
Lev.2.15 וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא׃
Lev.5.12 וֶהֱבִיאָהּ אֶל־ הָכֹּהֵן֒ וְקָמַץ הָכֹּהֵן׀ מִ֠מֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־ אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הָמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא׃
Lev.6.2 צַו אֶת־ אַהֲרֹן וְאֶת־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָ֡ה עַל מוֹקְדָה עַל־ הָמִּזְבֵּחַ כָּל־ הָלַּיְלָה עַד־ הָবֹּקֶר וְאֵשׁ הָמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃
Lev.6.10 לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם׃
Lev.6.18 דַּבֵּר אֶל־ אַהֲרֹן וְאֶל־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָחַטָּאת בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵט הָחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃
লেবীয় ৬:২২ כָּל־ זָכָר בַּכֹּהֲנים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃
লেবীয় ১০:১২ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ אַהֲרֹ֗ן וְאֶל אלְעָזָר וְאֶל־ אִיתָמָר׀ בָּנָיו הָנּוֹתָרִים֒ קְחוּ אֶת־ הָמִּנְחָ֗ה הָנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הָמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃
লেবীয় ১০:১৩ וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק־ בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה כִּי־ כֵן צֻוֵּיתִי׃
লেবীয় ১১:৬ וְאֶת־ הָאַרְנֶ֗בֶת כִּי־ מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְריסָה טְמֵאָה הוא לָכֶם׃
লেবীয় ১১:২৬ לְכָל־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁסַע׀ אֵינֶנָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־ הָנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא׃
লেবীয় ১৩:৮ וְרָאָה הָכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הָמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן צָרַעַת הִוא׃פ
লেবীয় ১৩:১১ צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרנּוּ כִּי טָמֵא הוּא׃
লেবীয় ১৩:২২ וְאִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא׃
লেবীয় ১৩:২৫ וְרָאָה אֹתָהּ הָכֹּהן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן־ הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הָכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא׃
লেবীয় ১৩:২৬ וְאִם׀ יִרְאֶנָּה הָכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּה אֵין־ בַּבֶּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן־ הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הָכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים׃
লেবীয় ১৩:২৭ וְרָאָהוּ הָכֹּהֵן בַּיּוֹם הָשְּׁבִיעי אִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא׃
লেবীয় ১৩:২৮ וְאִם־ תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הָבַּהֶ֜רֶת לֹא־ פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הָמִּכְוָה הוא וְטִהֲרוֹ הָכֹּהֵן כִּי־ צָרֶבֶת הָמִּכְוָה הִוא׃פ
লেবীয় ১৩:৪২ וְכִי־ יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃
লেবীয় ১৩:৫২ וְשָׂרַף אֶת־ הָבֶּ֜גֶד אוֹ אֶת־ הָשְּׁתִי׀ אוֹ אֶת־ הָעֵ֗רֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים א֚וֹ אֶת־ כָּל־ כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר־ יִהְיֶה בוֹ הָנָּגַע כִּי־ צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃
লেবীয় ১৩:৫৫ וְרָאָה הָכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵי׀ הֻכַּבֵּס אֶת־ הָנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹא־ הָפַךְ הָנֶּגַע אֶת־ עֵינוֹ וְהָנֶּגַע לֹא־ פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃
লেবীয় ১৪:৪৪ וּבָא הָכֹּהֵן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּה פָּשָׂה הָנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא׃
লেবীয় ১৫:৩ וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־ זוֹב֗וֹ אוֹ־ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא׃
লেবীয় ১৫:২৩ וְאִם עַל־ הָמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא אוֹ עַל־ הָכְּלִי אֲשֶׁר־ הִוא יֹשֶׁבֶת־ עָלָיו בְּנָגְעוֹ־ בוֹ יִטְমָא עַד־ הָעָרֶב׃
লেবীয় ১৫:২৫ וְאִשָּׁ֡ה כִּי־ יָזוּב זוֹב דָּמָ֜הּ יָמִים רַבִּ֗ים בְּלֹא עֶת־ נִדָּתָהּ אוֹ כִי־ תָזוּב עַל־ נִדָּתָהּ כָּל־ יְמֵ֞י זוֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא׃
লেবীয় ১৭:১১ כִּי נֶפֶשׁ הָבָּשָׂר בַּדָּם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּיו לָכֶם עַל־ הָמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־ הָדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃
লেবীয় ১৭:১৪ כִּי־ נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂ֗ר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא֒ וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל־ בָּשָׂর לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂর דָּמוֹ הִוא כָּל־ אֹכְלָיו יִכָּרֵת׃
লেবীয় ১৮:৭ עֶרְוַת אָביךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס
লেবীয় ১৮:৮ עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָביךָ הִוא׃ס
লেবীয় ১৮:১২ עֶרְוַת אֲחוֹת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָביךָ הִוא׃ס
লেবীয় ১৮:১৩ עֶרְוַת אֲחוֹת־ אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי־ שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא׃ס
লেবীয় ১৮:১৪ עֶרְוַת אֲחִי־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל־ אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא׃ס
লেবীয় ১৮:১৫ עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס
লেবীয় ১৮:১৬ עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָחיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחיךָ הִוא׃ס
লেবীয় ১৮:১৭ עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת־ בַּת־ בְּנהּ וְאֶת־ בַּת־ בִּתָּ֗הּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא
লেবীয় ১৮:২২ וְאֶת־ זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא׃
লেবীয় ১৯:২০ וְ֠אִישׁ כִּי־ יִשְׁכַּב אֶת־ אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־ זֶ֗רַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־ לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־ לֹא חֻפָּשָׁה׃
লেবীয় ২০:৬ וְהָנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל־ הָאֹבֹת וְאֶל־ הָיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־ פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הָהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ׃
লেবীয় ২২:৩ אֱמֹר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹתֵיכֶ֜ם כָּל־ אִישׁ׀ אֲשֶׁר־ יִקְרַב מִכָּל־ זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־ הָקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה׃
লেবীয় ২৩:৩ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה֒ וּבַיּוֹם הָשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־ קֹדֶשׁ כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃פ
লেবীয় ২৩:৩৬ שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הָשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל־ מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃
লেবীয় ২৫:১০ וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵת שְׁנַת הָחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־ יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־ אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־ מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׃
লেবীয় ২৫:১২ כִּ֚י יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן־ הָשָּׂדה תֹּאכְלוּ אֶת־ תְּבוּאָתָהּ׃
গণনা ৫:৬ דַּבֵּר אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל֒ אִישׁ אוֹ־ אִשָּׁ֗ה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־ חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא׃
গণনা ৫:১৪ וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־ עָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהיא לֹא נִטְמָאָה׃
গণনা ৫:৩১ וְנִקָּה הָאישׁ מֵעָון וְהָאִשָּׁה הָהִוא תִּשָּׂא אֶת־ עֲוֹנָהּ׃פ
গণনা ১৩:৩২ וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָ֜הּ לָתוּר אֹתָ֗הּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל־ הָעָם אֲשֶׁר־ רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְশֵי מִדּוֹת׃
গণনা ১৪:৮ אִם־ חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־ הָאָרֶץ הָזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
গণনা ১৫:২৫ וְכִפֶּר הָכֹּהֵ֗ן עַל־ כָּל־ עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־ שְגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־ קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁה לַיהוָ֗ה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־ שִׁגְגָתָם׃
গণনা ১৮:১৯ כֹּל׀ תְּרוּמֹת הָקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה֒ נָתַתִּי לְךָ֗ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־ עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃
গণনা ১৯:৯ וְאָסַף׀ אִישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵפֶר הָפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃
গণনা ২১:১৬ וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הָבְּאֵ֗ר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשׁה אֱסֹף אֶת־ הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃ס
গণনা ২২:৪ וַיֹּאמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־ זִקְנֵי מִדְיָ֗ן עַתּה יְלַחֲכוּ הָקָּהָל אֶת־ כָּל־ סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הָשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הָשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן־ צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הָהִוא׃
গণনা ৩৩:৩৬ וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר־ צן הִוא קָדֵשׁ׃
দ্বিতীয় বিবরণ ২:৩৪ וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת־ כָּל־ עִיר מְתִם וְהָנָּשׁים וְהָטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৩:৪ וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא־ לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל־ חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৩:৮ וַנִּקַּ֞ח בָּעֵת הָהִוא אֶת־ הָאָרֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד־ הַר חֶרְמוֹן׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৩:১১ כִּי רַק־ ע֞וֹג מֶלֶךְ הָבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת־ אִישׁ׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৪:৬ וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכם לְעֵינֵי הָעַמּים אֲשֶׁר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הָחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־ חָכָם וְנָבוֹן הָגּוֹי הָגָּדוֹל הָזֶּה׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৪:১৪ וְאֹתִ֞י צִוָּה יְהוָה בָּעֵת הָהִוא לְלַמֵּד אֶתְכם חֻקּים וּמִשְׁפָּטים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৫:৫ אָ֠נֹכִי עֹמֵד בֵּין־ יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הָהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־ דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־ עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃ס
দ্বিতীয় বিবরণ ৯:১৯ כִּי יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהָחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הָהִוא׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৯:২০ וּבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם־ בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הָהִוא
দ্বিতীয় বিবরণ ১০:১০ וְאָנֹכִ֞י עָמַדְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּעַם הָהִוא לֹא־ אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃
দ্বিতীয় বিবরণ ১১:১০ כִּי הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־ שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־ זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הָיָּרָק׃
দ্বিতীয় বিবরণ ২০:২০ רַ֞ק עֵץ אֲשֶׁר־ תֵּדַ֗ע כִּי־ לֹא־ עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצ֗וֹר עַל־ הָעִיר אֲשֶׁר־ הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃פ
দ্বিতীয় বিবরণ ২১:৪ וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא אֶת־ הָעֶגְלָה אֶל־ נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא־ יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ־ שָׁם אֶת־ הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃
দ্বিতীয় বিবরণ ২১:৬ וְכֹ֗ל זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא הָקְּרֹבים אֶל־ הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת־ יְדֵיהם עַל־ הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃
দ্বিতীয় বিবরণ ২৯:২১ וְאָמַ֞ר הָדּוֹר הָאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכם וְהָנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְ֠רָאוּ אֶת־ מַכּ֞וֹת הָאָרֶץ הָהִוא וְאֶת־ תַּחֲלֻאיהָ אֲשֶׁר־ חִלָּה יְהוָה בָּהּ׃
দ্বিতীয় বিবরণ ৩০:১১ כִּ֚י הָמִּצְוָה הָזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הָיּוֹם לֹא־ נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא׃