ירחו אסף
ירחו זרע
ירחו לקש
ירח עצד פשת
ירח קצר שערם
ירח קצר וכל
ירחו זמר
ירח קץ
1. ירחַיִם (חודשיים), אסיף
2. ירחַיִם, זריעה
3. ירחַיִם, לקש (איסוף יבול מאוחר)
4. ירח, עקירת/חיתוך פשתן
5. ירח, קציר שעורים
6. ירח, קציר והכלה (מדידה)
7. ירחַיִם, זמיר (בציר)
8. ירח, קץ (סיום/קטיעה).
אבי ההוויה (“אבי-יה”)
הערות
עצד היא מילה נדירה הקשורה לחיתוך פשתן, בין אם בחרב סירוק, או אולי בסכין לחיתוך פשתן (המעוקלת כמו מגל).
הכתיב הפיניקי/כנעני הקדום תואם לשורש העיצורי שערם. באבג’ד (אלפבית עיצורי) השמי הצפון-מערבי, זה ייקרא בדיוק כמו המילה העברית שיערם: שׂ (שין) – ע (עין) – ר (ריש) – מ (מם), “שְׂעָרָם” או “שערם” (השער שלהם). אין לזה קשר לשעורה (שָׂעוֹרָה), שהייתה נכתבת אחרת (בצורה עיצורית פיניקית מקבילה). ראו Strong’s #8179 שַׁעַר שער.
וכל מהשורש כול והוא הכיל. הערך הסמנטי המרכזי ביותר של כול (H3557) הוא “להכיל, להחזיק בפנים”, כאשר מדידה היא משמעות נגזרת או משנית, ולא הבסיסית. במסורת הלקסיקוגרפית, הרעיון הראשוני הוא קיבולת או החזקת משהו בתוך גבולות.
הרצף הפיניקי תואם מבחינה עיצורית ל-זמר (ז-מ-ר). בשמית צפון-מערבית, כמו בעברית מקראית, השורש זמר נושא בעיקר את המשמעות של “לעשות מוזיקה, לשיר או לנגן בכלי”. השורש H2168 זָמַר הוא גם פועל שמשמעותו “לזמור או לגזום”, אך ספציפית במובן החקלאי של זמירת גפנים בכרם. לא בטוח שזה מתאים ל”זמירת יבולים זרועים”.
קץ כקיצור של קיץ או קוּץ פירושו כפועל, “הוא סיים/קטע” (קציר), כשם עצם קיץ פרי קיץ, או כפי שתרגומי עבר של ישעיהו י”ח:ו’ מפרשים את המילה, “לבלות את הקיץ” (וקץ עליו העיט).